הגיטרה, כמו כל כלי נגינה, משנה את הצליל שלה לאורך זמן ולכן דורשת התייחסות מדוקדקת. אחד הפרמטרים העיקריים שיש להתאים כל הזמן הוא עיקול הצוואר.
הוראות
שלב 1
בדוק אם אתה באמת צריך לתקן את העיקול. למרות העובדה שתהליך ההסתגלות הוא פשוט מאוד, המוסיקאי המתחיל מסכן את הגיטרה שלו בעצמו על ידי כוונון עצמו: כיפוף מוגזם יכול לעורר סדק שלא ניתן לתקן. "הרמת צוואר" אצל פשוטי העם פירושו "לקרב אותו למיתרים": הצורך בהרמה כזו נקבע על ידי מורכבות המשחק - המוזיקאי מחליט בעצמו אם קשה לאחוז באקורדים והאם יד שמאל שלו מתעייפת. מבחינה אובייקטיבית, המרחק בין אגוז השברירי השביעי לחוטים צריך להיות 3-4 מילימטרים, אולם למעשה, תחושת הפרפורמר עצמה חשובה הרבה יותר.
שלב 2
מצא חור משושה על לוח הקשת והרים מפתח ברגים בקוטר הנכון. החריץ יכול להיות ממוקם בבסיס הצוואר, בתוך הגוף, או בקצה המכשיר. אם הכפתור נמצא בפנים, שחרר כמה מיתרים כדי שלא תשבר אותם בטעות כשאתה מסובב אותם. עם זאת, עדיף לא לגעת במיתר הבס (השישי) על מנת לקבוע את שינוי העיקול היחסי, במידת הצורך.
שלב 3
הכנס את המפתח לחור וסובב אותו בעדינות. קבע באיזו דרך העיקול משתנה תוך כדי סיבוב בכיוון השעון. הרם את הצוואר עד שהחוטים יהיו נוחים לאחיזה (בדוק זאת טוב יותר בעזרת טכניקת ה- barre ואקורד H בפרט). וודא כי מיתר הבס הפתוח אינו משקשק כאשר אתה מכה. אם נשמע קשקוש, אז בכל אופן להוריד את הצוואר - זה לא אמור להיות.
שלב 4
מתיחה את החוטים אם משכת אותם למטה. וודאו שהגיטרה מתכווננת. ברור לגמרי שכאשר עיקול הצוואר משתנה, מתח המיתרים משתנה, אך בפועל ההבדל לא תמיד מורגש. אם יש לכוון את המכשיר שוב, זה יהיה דווקא הליך "קוסמטי" - הטון הבסיסי יישאר בכל מקרה.
