לעתים קרובות המחבר, לאחר שסיים לעבוד על יצירה, מתמודד עם הצורך לפנות באופן אישי לקורא, לומר מילה פרידה או לסמן משהו לפני קריאתו. ואז נולד הקדמה לטקסט - חלק מיוחד, הקשור גם בכתב היד וגם לא נכלל ממנו.
הוראות
שלב 1
אל תכין את ההקדמה לפרק נוסף. היופי בעמודים הראשונים הוא שהם אינם חלק ישירות מהחיבור שלאחר מכן. כמובן, זה טיפשי לקרוא את ההקדמה מחוץ להקשר של היצירה, אך עם זאת, עצמאות והפרדה מסוימים נשמרים תמיד. נסו לא להפוך את הקדמה גדולה מדי - גודל מקובל הוא בין עמוד וחצי לחמישה עמודים. הימנע מניתוח מפורט מדי של הטקסט הבא, כי עבור הקורא הוא לא יועיל.
שלב 2
תהיה עצמך. ההקדמה היא בעלת ערך בדיוק משום שהיא מאפשרת לתקשר "באופן אישי" עם המחבר. בהקשר זה, הדרך הנעימה ביותר לכתוב הקדמה תהיה "פנייה" לקורא. נסה להתאים את עצמך לעבודה שלך, לספר את תכונות העבודה, להדגיש לאיזו סוג תגובה ליצירתיות אתה מצפה (למשל, "התייחס למה שכתוב הלאה, לא כפרודיה, אלא כאל סאטירה מרושעת").
שלב 3
ספר את הסיפור כיצד נוצרה היצירה. המהלך הסטנדרטי במקרה זה יהיה להודות לאנשים שמילאו תפקיד בכתיבה. עם זאת, אל תשתמשו יתר על המידה בספרים, הם יהיו לא מעניינים לחלוטין למי שלא מכיר באופן אישי את האנשים שצוינו (ולכן למסה הגדולה יותר של הקוראים). כדי להימנע מכך, ניתן להשתמש בטכניקה הבאה: "העבודה התחילה בזכות …, בלעדיו לא הייתי מעלה על כל הרעיון", "כמה פרקים ודמויות שוכתבו לחלוטין על פי עצות … ו זה באמת יצא טוב יותר. " לא רק שתיתן קרדיט לאנשים שמגיעים לו, אלא גם תיתן לקורא מבט מאחורי הקלעים על התפתחות ושינוי העבודה.
שלב 4
הפוך את הקדמה לחלק מהטקסט. הגישה מעט לא סטנדרטית, אבל יש לה מקום להיות בו. לדוגמה, הרמן הסה, במשחק חרוזי הזכוכית שלו, הקדים את המונולוג של גיבור לירי המתאר את "הסיבות לכתיבת הספר". טכניקה זו תאפשר לך להבליט חלק מסוים מהטקסט, הנחוץ להבנה מלאה, בפסקה נפרדת, ובכך להעניק לו "עמדה מיוחדת".
