שחקן התיאטרון והקולנוע פול מוני ידוע בעבודתו בסרטי פולחן כמו Scarface ו- The Story of Louis Pasteur. קריירה קולנועית מצליחה בהוליווד לא הצליחה להאפיל על התשוקה האמיתית שלו - משחק על הבמה. הוא הצליח להשיג הכרה ולהפוך לכוכב של הפקות ברודווי.
ביוגרפיה
פול מוני, לבית פרדריק משילם מאיר וייזנפרוינד, נולד ב- 22 בספטמבר 1895 בעיר למברג שבאימפריה האוסטרו-הונגרית. עכשיו העיר הזאת ידועה בשם לבוב, אוקראינה.
פול גדל במשפחה יצירתית של השחקנים פיליפ וסאלי וייזנפרוינד. כשהוא ושני אחיו היו צעירים, החליטו הוריהם להגר לאמריקה.
בניין תיאטרון היידיש (כיום קולנוע Village Village) צילום: מעבר לקן שלי / Wikimedia Commons
בניו יורק הצטרפו פיליפ וסאלי לתיאטרון היידיש, שם פול הופיע לראשונה כעבור כמה שנים. הילד היה אמור לגלם דמות של גבר בן 80. הופעתו משכה את תשומת ליבו של מייסד תיאטרון היידיש, מפיק ובמאי התיאטרון מוריס שוורץ. עד מהרה הזמין את פול הצעיר לתיאטרון שלו.
קריירה
בשנת 1918 הצטרף פול מוני לתיאטרון היידיש. השחקן הצעיר שלט באמנות האיפור - מיומנות ששירתה אותו לאורך כל הקריירה התיאטרונית והקולנועית שלו. לעתים קרובות הוא שיחק דמויות מבוגרות מגילו. בשנת 1920 הפך מוני לכוכב התיאטרון שעל במתו ערך את הופעת הבכורה שלו. הם שמו לב אליו. עד מהרה הוצע לשחקן הצעיר לתפקיד בהפקת ברודווי של We Are Americans (1926 - 1927).
פול מוני זרח על הבמה בתקופה בה הוליווד חיפשה שחקנים מוכשרים. מהר מאוד העריך נציג תעשיית הקולנוע את הופעתו. בשנת 1929 הוא חתם על חוזה עם אחד מאולפני הקולנוע האמריקאים הגדולים, פוקס המאה ה -20. בתקופה זו החל פרידריך וייזנפרוינד להשתמש בשם הבמה פול מוני.
אולפן הקולנוע האמריקאי פוקס המאה העשרים צילום: תאגיד פוקס / ויקיפדיה
הקריירה הקולנועית שלו החלה עם הופעה בסרט "האמיץ" (1929), שזיכה אותו במועמדות לאוסקר. אבל למרות המשחק המבריק של השחקן, התמונה התבררה ככישלון בקופות. גם סרטו השני "שבע פנים" (1929) ספג חורבן כלכלי. מתוסכל מהכשלים חזר מוני לברודווי.
הוא הופיע שוב על המסך הגדול בשנת 1932, וכיכב בסדרת סרטים מצליחים. בקלאסיקה של קולנוע הגנגסטרים האמריקאי "Scarface" הופיע פול מוני בדמות המאפיה האכזרית טוני קמונטה. הסרט הפך לתחושת קופות של אז, והכה את המבקרים באכזריותו, בחושך ובשפע של סצינות האלימות. אף על פי כן, עבודה זו הניעה את השחקן לפסגת התהילה.
מוני התגלגל מחדש אז כג'יימס אלן ותיק מלחמת העולם הראשונה בסרט "אני משכנע נמלט" (1932). דמותו של סמל ענייה שיצא לדרך של חיי פשע בחיפוש אחר עצמו הביא לשחקן מועמדות שנייה לאוסקר היוקרתי.
אחרי ההצלחה של סרטים בכיכובו של מוני, מפיק הסרטים הגדול באמריקה וורנר ברוס. חתם עמו על חוזה ארוך טווח. אז, פול מוני הפך לאחד הכוכבים ההוליוודיים הבהירים והמבוקשים ביותר בשנות השלושים.
בשנת 1935, מוני כיכב ב"זעם השחור "ככורי פחם שנלחם על זכויותיו מול ארגוני איגודים מקצועיים. על הופעה זו הוא קיבל את מועמדותו השלישית לאוסקר. במקביל, השחקן ניסה לשכנע את האחים וורנר. ליצור דרמה ביוגרפית "סיפורו של לואי פסטר". בשנת 1936 הוצגה לציבור הרחב תמונה עם תקציב דל אודות חייו של מיקרוביולוג צרפתי. הסרט זכה לביקורות נלהבות ממבקרי הקולנוע וזכה להצלחה מסחרית. ולבסוף פול מוני זכה בפרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר.
בשנת 1937 השתתף השחקן בצילומי כמה סרטים בבת אחת. אחרי ארץ טובה והאישה שאני אוהב, יצא הסרט הביוגרפי "חייו של אמיל זולה". הדרמה עטורת השבחים על סופר צרפתי זכתה באוסקר לסרט הטוב ביותר, ומוני זכה בפרס אגודת מבקרי הקולנוע בניו יורק לשחקן הטוב ביותר.
פול מוני וארין אובראיין בתפקיד מור בסרט חייו של אמיל זולה צילום: צילום מסך טריילר (האחים וורנר) / Wikimedia Commons
בשנת 1939 הוא גילם את גיבור המדינה הלאומית המקסיקנית בניטו חוארס בסרט חוארז. עם זאת, הדרמה, בה כיכבה גם השחקנית הגדולה ביותר בהוליווד בט דייויס, לא הצליחה כמו הביוגרפיה הקודמת של מוני.
על מחויבותו למקצוע המשחק, פול מוני זכה לכבוד רב מצד עמיתיו. הוא התכונן בקפידה לתפקידים, במיוחד לתפקידים ביוגרפיים. הופעותיו הכנות, הבהירות והחזקות דיברו על המיומנות הבולטת של השחקן. אך למרות הקריירה ההוליוודית המצליחה ביותר שלו, עבודתו הקולנועית משכה פחות הופעות בימתיות. לכן הוא החליט שלא לחדש את החוזה עם האחים וורנר. וחזר לתיאטרון.
מגדל המים של האחים וורנר צילום: פאביו מורי aka BUDA / Wikimedia Commons
בשנים הבאות הופיע מוני על הבמה ושיחק גם בכמה סרטים ופרויקטים בטלוויזיה. עבודות התיאטרון שלו בשנות הארבעים והחמישים כוללות דגל נולד (1946), מותו של איש מכירות (1949) וירושה את הרוח (1955 - 1956).
בין היצירות האחרונות והבולטות ביותר של השחקן הם הקומדיה על הגנגסטרים "מלאך על כתפי" (1946) והדרמה "האיש הכועס האחרון" (1959), עליה הוא זכה במועמדות לאוסקר.
למוני היו גם כמה תפקידים מצליחים בטלוויזיה. אך בשנת 1962, לאחר שהופיע בתוכנית "קדושים וחוטאים", הוא נאלץ לעזוב את המקצוע בגלל בעיות בריאותיות.
חיים אישיים
בחיים האמיתיים, פול מוני, שהבריק בסרטים ועל הבמה, היה אדם מאוד שמור וביישן. הוא היה נשוי במשך 45 שנה לשחקנית התיאטרון בלה פינקל, לה נישא בשנת 1921. בני הזוג היו ביחד עד מותו של מוני.
כשהוא סובל ממחלות שונות, כולל ראייה ירודה וראומטיזם של הלב, הוא נפטר ב- 25 באוגוסט 1967 בגיל 71.
