היפנית, כמו רוב השפות המזרחיות, אינה מורכבת מאותיות, שאנחנו האירופאים כל כך רגילים אליהן. החלק העיקרי של השפה מורכב מתווים מיוחדים, הירוגליפים, המציינים הברה או מילה שלמה. הירוגליפים יפניים הושאלו מסין לפני יותר מאלפיים שנה.
הוראות
שלב 1
בכתיבה יפנית ישנם אלפים רבים של הירוגליפים, ואינם סופרים שני אלפביתים: היראגנה וקטאקנה. הוא האמין כי הרמה המינימלית היא ידע של כ -2000 תווים. זה מספיק לקריאת עיתונים או ספרות. ההירוגליפים עצמם נקראים קאנג'י, שפירושם "אופי סיני". במבט ראשון, הירוגליפים עשויים להיראות בלתי מובנים ומסתוריים. אבל במציאות, הם לא קשים להבנה. הם אינם מורכבים מקווים מעורבבים, כל אידיאוגרמה היא תמונה מסוימת הקשורה למה שהיא מצביעה.
שלב 2
הוזכר קודם לכן שכדי לקרוא ספרים ביפנית באופן שוטף, עליך לדעת לפחות 2000 תווים. אך כל הסימנים הללו מורכבים מלא יותר מ -300 אלמנטים מכילים. הם נקראים מפתחות. לפעמים אלמנטים אלה עצמם הם מילים שלמות. ורבים מהם משמשים לעתים רחוקות. זה די הגיוני להניח כי משתמשים בהירוגליפים לעתים קרובות יותר מאחרים, ולהיפך. כמובן שניתן לשנן את כל ההירוגליפים, אך שיטה זו דורשת זמן ומאמץ רב. נקודת המפתח בלימוד יפנית, וכמובן דמויות יפניות, היא הבנת משמעות החלקים הבודדים. מסכים, זה נשמע פחות מפחיד מאשר לשנן מלבנים מלאים מקפים ונקודות. לדוגמא, ההירוגליף ל"האזנה "? לא כל כך קשה אם אתה רואה שהוא מורכב משני מקשים: שער? ואוזן?
שלב 3
אז בואו נסכם. כל דמות יפנית היא לא רק דמות בדיונית. צורת הסמל יצאה ממשמעותה, עברה שינויים לאורך זמן והפכה לקלה יותר לכתיבה. כמו כן, כל אידיאוגרמה מורכבת מאלמנטים נפרדים. יש 300 כאלה, ורובם לעתים רחוקות משמשים. כדי לשים עין על הטקסט היפני, למד כיצד לפרק את הדמויות לרכיבים נפרדים. זה יקל מאוד על המשימה.
