מוזיקאי הפולחן רוק בשנות ה -90 של המאה הקודמת, מוזיקאי, אמן, יוצר הכיוון המוסיקלי האלטרנטיבי של הרוק-גראנג '- הפרונטמן של קבוצת נירוונה קורט קוביין לקח 27 שנים על חייו. הוא חי כפי שעשה - באומץ, בפזיזות, להתנתק. והוא קטע את מעוף החיים כשהחליט בעצמו - די זה מספיק.
9 שנים של יצירתיות זה, למעשה, לא הרבה. אם כי, כמובן, תלוי במה, או ליתר דיוק, עם מי להשוות. אם עם משך האקסטזה היצירתית של מיק ג'אגר, אז זה כך - יריקה לנצח. אבל אם עם עבודתו של קוביין עצמו, שהשאיר חותם על כמה דורות של אוהבי מוזיקת גראנג רוק אלטרנטיבית, כמו גם על מוזיקת רייב ואמו, הרי שבעשור השלישי ברציפות עבודתו ממשיכה להשפיע על מוזיקאים צעירים ואוהבי את הסגנונות המוזיקליים האלה. מבחינות רבות, זהה לקורט עצמו, אולי בעבר, שזכה לפופולריות.
האקדח על הקיר קוביין חי את חייו ממש מהציטוט של צ'כוב
נולד בעיירה קטנה, גר עם אמו ואביו החורג, איתם, בלשון המעטה, הוא לא הסתדר, בהיותו מופנם, בלי חברים, כי הוא לא ידע להכין אותם, הוא חיפש משהו ש יכול לקרוע אותו מהמציאות האפורה ולפתוח אותו לשלום איתו. משהו זה הפך למוזיקה. רק בה הוא הרגיש חי באמת.
העמיס אקדחים והביא את החברים שלך_כיף להפסיד ולהעמיד פנים
מחסניות - בקנה, חברים - בשולחן._להפסיד זה כיף.
נירוונה: "מריח כמו רוח נוער"
הציוד המוסיקלי המקצועי הראשון שהצליח לרכוש לאחר שהוא, באמצעות טריק, מכר אקדח וציוד ציד אחר לאביו החורג. ואז הוא הצליח בפעם הראשונה הרבה וכמעט ללא תשלום לעשן מריחואנה. הוא נהנה משתי ההרפתקאות, אך נאלץ לעזוב את הבית.
לציוד המגביר את הצליל העוצמתי, קורט מצא במהירות את אלה שכמוהו לא נרתעו מלהביע את עצמם, מנגנים את מה שהם חושבים שהוא פאנק-רוק - נגן בס ומתופף. אז, בשנת 1985, נוצרה קבוצת Fecal Matter, שהייתה קיימת פחות משנה, אך איתה הקליט קוביין הדגמה עם סינגלים, שהיוו מאוחר יותר בסיס לקריירה - באלבומה הראשון של קבוצת נירוונה בשנת 1988. שלוש שנים לאחר מכן, השנייה באה בעקבותיה, מה שהביא לקבוצה הצלחה בלתי צפויה, שהחלה מיד להכביד על קורט. הוא התעניין רק במוזיקה עצמה, ולא בנגזרות מהביצוע שלה. בערך באותה תקופה, קורטני לאב נכנס לחייו. היא הפכה לאישה של כל חייו, וייתכן שהיא הפכה לסיבת מותו של המוסיקאי.
זה לא מבוסס, אבל מעריצים רבים של קורט קוביין רוצים לחשוב ככה, כי זו הייתה האהבה שקיבלה וממשיכה לקבל את הדיבידנדים הגדולים ביותר לאחר מותו של המוסיקאי.
הם התקשרו אליו והוא החליט - הגיע הזמן שקורט קוביין לא יסבול להיות מגניב, הוא בחר להיות מת
יש עובדות סותרות, בעד ונגד התאבדות, שעדיין לא הצליחו לעזור לאיש להבין מדוע קורט קוביין נפטר. ואין זה סביר שתעלומה זו תיפתר אי פעם.
עדויות המאשרות את האפשרות להתאבד: קורט סבל ממחלת נפש תורשתית - הפרעה רגשית דו-קוטבית, שעלולה להוביל להתאבדות, ושנה לפני הגמר קורט כבר מת ממנת יתר של חומרים נרקוטיים שנשטפו בשמפניה; קוביין לא הצליח לטפל בהתמכרות המפלצתית שלו לסמים - הוא לא רצה או לא יכול; הוא עצמו דיבר על הרצון להתאבד יותר מפעם אחת; הכמות הנצרכת של הרואין הביאה להתמכרות כזו לגוף שהוא לא זיהה מיד את המינון הקטלני ואיפשר לקורט לירות בו גם בראשו.
"כבר אין לי את התשוקה, ולכן זכרו, עדיף לשרוף מאשר לדעוך."
"אין לי יותר תשוקה, אז זכרו שעדיף לשרוף מאשר לדעוך."
עדויות שמפרכות את האפשרות להתאבד: מכתב ההתאבדות הכתוב אינו מופנה למישהו מקרובי משפחה, חברים, מעריצים ולבסוף, אלא לחבר הבדיוני הבדיוני של הילדים בודדה, הטקסט שלו מוטל בספק, ובמיוחד הכתב, ובכלל - גברים, כמו כלל, במיוחד עם אבחנה דומה אין להשאיר תעודות התאבדות; מנת ההרואין שהוזרקה חרגה מכל הגבולות האפשריים שלוש פעמים, כל אדם, ובמיוחד במצב גופני ירוד, לא יכול היה אפילו להסיר את המזרק מהגוף במינון כזה, ולא רק לקחת אקדח ולהצמיד את עצמו אליו בכדי ללא תנאי לשלוח את עצמו לאותו אור.מכאן המסקנה - מותו הועיל לקורטני לאב, שהורתה לרצוח את בעלה.
"אם מישהו מכם שונא הומוסקסואלים, אנשים מגזע אחר או נשים בגלל משהו, אנא עשה לנו טובה - לך נאפיג ותעזוב אותנו בשקט! אל תבוא לקונצרטים שלנו ואל תקנה את האלבומים שלנו."
כשקורט נכנס לפער: ביצירתיות, הקלטת אלבומים באולפן, על הבמה, מתווה בכל פעם כאילו אין דבר נוסף ואפילו מוזיקה, או בחיים, כשאהב, התיידד או לקח סמים, נסע ל מאורות - עבורו בכל זאת, היו דברים שהוא לא איפשר לאף אחד לגעת בידיים מלוכלכות. אלה דברים פשוטים וחשובים לכל אדם: סובלנות, כבוד לבחירתו של מישהו אחר, דחייה של אלימות כלשהי כלפי אדם. זו כנראה הסיבה שהוא קיבל את מותו כפי שהוא בחר.
מותו של קוביין הוא מסתורי. רק דבר אחד ברור - הוא קירב אותה, ככל יכולתו, לכל חייו. האקדח שלו כבה כשהחליט שהגיע הזמן. גם אם הוא לא עשה את זה פיזית בעצמו.
