ז'אק אופנבך, יעקוב אברסט, הוא מייסד האופרטה, מלחין, מנצח וצ'לן מוכשר. הוא נחשב לאחד המלחינים המחוננים והמצטיינים במאה ה -19. האופרטות של אופנבך ידועות בכל רחבי העולם. בזכות עצתו והשפעתו הקים יוהן שטראוס מרכז לאמנות אופרטה בווינה.
כל חייו של ז'אק אופנבך הוקדשו למוזיקה קלאסית, אופרטה ואמנות אופראית. עבודותיו המרהיבות עדיין מוצגות בבתי הקולנוע ברחבי העולם. זמן קצר לפני מותו יצר אופנבך את האופרה "סיפורי הופמן", שהפכה לאחת היצירות הטובות ביותר בתולדות הצגות התיאטרון.
שנים ראשונות ותחילת הדרך היצירתית
ז'אק נולד בשנת 1819, ב- 20 ביוני, למשפחה יהודית גדולה והיה הילד השביעי להוריו. הוריו היו ממעמד גרוע והיה להם קשה מאוד לפרנס את ילדיהם. אבי העביר שיעורי מוסיקה פרטיים, היה חזן בבית הכנסת המקומי והלחין יצירות משלו. זה היה בזכות אביו שהמוזיקה נכנסה לחייו של ז'אק מלידה. הוא היה אולי הילד המחונן ביותר במשפחה והחל להפגין את כישרונו הטבעי כבר בשלב מוקדם.
הביוגרפיה היצירתית של ז'אק החלה בגיל שבע. הילד כתב את עבודותיו הראשונות בגיל 10. באותה תקופה הוא כבר שולט בנגינה בכינור ובצ'לו, ועד מהרה החל להעביר קונצרטים, בביצוע יצירות מוזיקליות משלו.
כשהיה ז'אק בן 14, אביו החליט שיש לקחת את הצעיר לצרפת ולשלוח אותו ללמוד בקונסרבטוריון, שם יוכל לקבל השכלה ראויה.
בפריז היה לצעיר בר מזל. אף על פי שאיש מלבד תושבים מקומיים לא התקבל לקונסרבטוריון, נעשה חריג למוזיקאי המוכשר. בצרפת הוא נאלץ לשנות את שמו: במקום ג'ייקוב אברסט הופיע ז'אק אופנבך.
שנים בפריז
במהלך לימודיו ז'אק לא הפסיק לכתוב מוסיקה, ללמוד לנגן בצ'לו, להופיע בכדורים ובסלונים ולנגן בתזמורות. הוא לא הצליח לסיים את לימודיו בגלל מחסור בכסף, אבל הכישרון שלו הספיק כדי להמשיך באופן עצמאי את דרכו היצירתית ולהפוך למוזיקאי מקצועי.
הצעיר חלם ליצור יצירות אופרה וחיפש כל הזמן הזדמנויות חדשות למימוש כישרונו. בהתחלה הוא טייל הרבה ברחבי הארץ עם מוזיקאים מפורסמים, והופיע על במות תיאטרון. עם זאת, התהילה לא מיהרה להגיע לאופנבך. רק לאחר הקמת התיאטרון שלו "Bouffes Parisiens" בשנת 1855, יצירתו הביאה למלחין את הצלחתו הראשונה. איש לא העלה על דעתו שהתיאטרון הקטן ייכנס להיסטוריה ויהיה בקנה אחד עם במות התיאטרון המפורסמות ביותר באירופה. על הבמה הועלתה האופרטה הראשונה "אורפיאוס בגיהנום", בה הוצג הקנקן המפורסם. בזכות הופעה זו הופיע כיוון חדש של אמנות תיאטרון - אופרטה.
באותה תקופה גם חייו האישיים של המלחין השתנו. הוא פוגש בחורה ממשפחה אמידה שהתאהבה מאוד בז'אק. האישה הפכה לא רק לאדם קרוב עבור המוזיקאי, אלא גם לחברו הטוב ביותר. כדי להכשיר את מערכת היחסים שלו, ז'אק נאלץ להמיר את דתו לקתוליות. הבעל והאישה גרים יחד כבר יותר משלושה עשורים, ובמהלך תקופה זו נולדו להם ארבעה ילדים.
במהלך השנים הבאות יצר אופנבך מספר יצירות מז'אנר האופרטה, שזכו להצלחה אדירה בקרב הציבור הצרפתי. המנגינות שלו מזמזמות בכל מקום, וההופעות תמיד אזלות. זה נמשך עד לתחילת המלחמה הצרפתית-פרוסית.
במהלך הלחימה נסגר התיאטרון ואופנבאך עצמו החל להתנכל על ידי עיתונאים. כתוצאה מכך נאלץ ז'אק להכריז על עצמו כפושט רגל ולהפסיק באופן זמני לעשות תיאטרון.
שנות החיים האחרונות
בסוף 1887 בריאותו של המלחין החלה להתדרדר.עם זאת, הוא יוצר שתי יצירות נוספות "מאדאם פברד" ו"בתו של מייג'ור טמבור ", שהוצגו בהצלחה על בימת התיאטרון. במקביל, ז'אק החל ליצור את האופרה שלו "סיפורי הופמן" עליה חלם שנים רבות, אך הוא מעולם לא זכה לראות את ההופעה עצמה.
המלחין נפטר מחנק בשנת 1880, ב -5 באוקטובר, ונקבר בפריס.
ההפקה הושלמה על ידי חברו של ז'אק אופנבך ארנסט גוירו והוקרנה לראשונה בשנת 1881.
