אור בהיר, תחושה של רוגע ושלווה, המתבוננים בגופך מבחוץ - לרוב ביטויים אלה נמצאים בסיפוריהם של אנשים שנאלצו לחוות את המצב הסופי. החוקרים חולקו לשני מחנות: חלקם לוקחים את הצד של מספרי הסיפורים, מסכימים שקיימות תופעות כאלה והן נלמדות גרוע על ידי המדע, אחרות מסבירות את מה שהם רואים בהזיות.
חוויה על טבעית
מצב סופני - מצב בו גוף האדם נמצא על סף בין חיים למוות ביולוגי. זה נמשך בין מספר שניות למספר דקות, אם כי ידועים מקרים ממושכים יותר. הספרות העולמית מתארת הרבה דוגמאות כשאנשים שחזרו לחיים לאחר המוות הקליני סיפרו על הרפתקה יוצאת דופן - מעוף לאינסוף באור קדמוני בוהק, מפגש עם יקיריהם שנפטרו זה מכבר וקול שלא מגיע מספציפי נקודה, אבל מכל הצדדים.
רבים ראו את מעטפתם הארצית מבחוץ, אמצעי החייאה שבוצעו על ידי אנשי רפואה ועוד. לפעמים ה"קמים לתחייה "יכלו לחזור בדיוק על כל מעשיהם ומילותיהם של הרופאים באותן דקות בהן היו מחוסרי הכרה לכאורה. רבים רואים בסיפורים אלה אישור לכך שחיים אנרגטיים אחרים חורגים מסף הקיום הביולוגי.
אנשים שחוו מוות קליני מגלים לעיתים קרובות יכולות על טבעיות. הם טוענים שהם יכולים לשמוע את קולות המתים, לראות רוחות רפאים, העתיד, כלומר. לתקשר עם עולם הרוח.
מבט מדעי על בעיית החוויה הקרובה למוות
חוקרים מנסים להבין מה אנשים באמת רואים בזמן המוות הקליני. ראשית כל, ראוי לציין כי מוות קליני נחשב באופן רשמי כשלב הפיך, ולא משהו חריג. ברגעים אלו יש חוסר נשימה, דום לב וחוסר תגובה של האישון לגירויים. מקרים של שיקום כל התפקודים החיוניים לאחר מוות לטווח קצר אינם נדירים בתרגול העולמי, אך רק אחוז קטן מהמטופלים טוענים שהם ראו משהו "בצד השני".
מספר גורמים ממלאים תפקיד חשוב כאן: חמצת רקמות והיפוקסיה מוחית, אמונות דתיות, אמונה עצמית. בשני המקרים הראשונים, בזמן המוות הקליני, נצפה באדם שחרור חזק של אנדורפין, הממלא את תפקיד האופיאטים בגוף. בתנאים מסוימים, יש עלייה בריכוזו בתאי העצב במוח: הוא מסלק כאב, מאפשר לך להישאר באופוריה ומעניק תחושת אושר. מכאן "מצב הרגיעה", "הרגעה", "האהבה" וה"מעוף ". היפוקסיה מוחית, בתורו, יוצרת השפעות רעש בקולטני השמע, שמתעצמות בזמן המוות הקליני.
הזיות שמיעה ממלאות את התפקיד החשוב ביותר בבניית התמונה כולה. למעשה, אדם אינו רואה דבר ואינו יכול לראות, אך נוצרים תנאים בקולטני השמע שלו להתרחשות של אפקטים קוליים, שהמוח יכול לפרש על פי שיקול דעתו. הָהֵן. "חוויה חזותית" היא אפילו לא הזיה, אלא פנטזיה של דמיון מודלק כתגובה להזיה שמיעתית. יש שהשוו את חוויית המוות הקרוב לחלום צלול כביכול, מצב המתרחש במהלך שנת REM. כמעט אותן תופעות נצפות כאן כמו בזמן המוות הקליני.
לא ניתן לשכנע את האנשים האלה בשקר. מה שקרה להם ברמה הביולוגית והכימית נכון בהחלט, ההזיות שלהם אינן ניתנות להכחשה, אך האם כדאי לקחת את החוויה הזו כהוכחה לחיים מחוץ לגוף?
מצד שני, לאחר שחווה הזיות, אדם בטוח בקיומם של חיים לאחר המוות, אמונותיו הדתיות בעניין זה אינן ניתנות לערעור. לאחר שחווה מצב סופני, הוא משכנע את עצמו באופן לא מודע שראה "במו עיניו" את החיים שלאחר המוות. יתר על כן, מוחו משלים את הפאזל המפוזר לתמונה שלמה בעיקר בזכות התקשורת וסיפורי "עדי הראייה" בספרות הפסבדו-מדעית. במקרה זה, דבריו של ניצול המוות הקליני מעתיקים סיפור אחר שנשמע קודם לכן.
