אולג פומן הוא שחקן סובייטי ורוסי, במאי ומפיק תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה. הוא ידוע יותר בקהל הרחב בזכות הדמויות הראשיות שלו בפרויקטים קולנועיים כמו "שמי ארלקינו", "אוהד -2" ו"לוחמים ". הוא גם ביים את נקסט, זאב כלב צעיר ויום הבחירות. נכון לעכשיו, אוהדים רוצים לדעת לא רק את הפרטים מהחיים האישיים של האליל שלהם, אלא גם את מצבו הכלכלי.
כיום, לא כל כך המושג הארוך של "אהדת קהל" מדבר על הדרישה לעובדי תיאטרון וקולנוע, אלא כישורים מקצועיים, אשר נקבעים לחלוטין על ידי פרמטר מסחרי. והכנסות האמנים תלויות במידה רבה בפרויקטים התיאטרליים, הקולנועיים והטלוויזיה בהם הם לוקחים חלק. אחרי הכל, עבודה בקונצרטים ובחגיגות ארגוניות לא יכולה להיחשב כמכריעה עבור מומחים אמיתיים בתחום זה.
ביוגרפיה קצרה
ב- 21 במאי 1962, בטמבוב, האליל העתידי של מיליוני מעריצים נולד למשפחה של אינטליגנציה טכנית. עם זאת, למרות אופי הפעילות המקצועית שלהם, ההורים הקדישו זמן רב ליצירתיות. האב צייר תמונות ציוריות, והאם סידרה מערכונים, שבהם היא שרה ורוקדת יפה.
ההורים כיוונו את התפתחותו המגוונת של בנם כלפי ספרות קלאסית ואגרוף. יתר על כן, הם ראו את עתידו של ילדם העריץ אך ורק בכיוון האדריכלי. עם זאת, הופעות חובבים בבתי ספר הפכו לאינדיקטור מרכזי בגיבוש דעותיו של אולג עצמו על התמחותו למבוגרים.
לאחר קבלת תעודת השכלה תיכונית, פומין הולך לבירת המולדת שלנו, שם הוא נכנס בקלות ל"רסיס "האגדי, שם בקורס עם יו. סולומין הוא מקבל חינוך למשחק. יתר על כן, הילד המחוזי קיבל הזמנה לעצמו מאוניברסיטאות תיאטרון רבות במוסקבה, לשם שלח את מסמכיו. ובשנת 1983, כשקיבל את הדיפלומה הנחשקת, הקריירה המקצועית שלו התפתחה בתיאטרון הנוער בריגה.
כאן הוא פעל בהצלחה עד קריסת ברית המועצות, אז נסגר התיאטרון הרפובליקני לצופים צעירים עקב הניתוק של המדינות הבלטיות. לאחר שאיבד את מקום עבודתו ואזרחותו בן לילה, השחקן נאלץ לחזור למולדתו הקטנה בטמוב, שם היה צורך להחזיר את בעלות המדינה ולמצוא עבודה. בעקבות זאת כיבוש מוסקבה.
בתקופה קשה זו עבור הסביבה היצירתית והמדינה, אולג פומין החליט לכוון את עצמו לבימוי. ובתפקיד זה הוא הצליח ברצינות מספקת, לא לקח לא רק צילומי סרטים, אלא גם העלה פרויקטים תיאטרליים. בהקשר זה ניתן לציין בנפרד את עבודתו כמנהל במה, כאשר ארמן דז'יגרחניאן וטטיאנה וסילייבה כיכבו על הבמה באנשי מערות, כמו גם את הפקת נינה, שם פעל דמיטרי חראטיאן.
חיים אישיים
בארכיונים המשפחתיים של אולג פומן יש מידע על ארבעה מנישואיו. אשתו הראשונה של השחקן והבמאי המפורסמת הייתה אליס, שעבדה באותה תקופה כמעצבת תלבושות. האישה הזו, גם לאחר הפרידה, תמיד זכרה לחיות איתו אך ורק בגוונים נלהבים.
בפעם השנייה אולג פומין עשה טיול למשרד הרישום בחברת אלנה. הנישואין הללו היו קצרי מועד. עם זאת, בנו של דניל נולד בו.
האישה הבאה הייתה השחקנית מריה באלים. ובזמן הפגישה הילדה הייתה רק בת 17. היעדרותם של ילדים בנישואין אלה והפרש הגילאים בן ה -26 של בני הזוג הפכו לסיבת הגירושין במקרה זה.
לדברי אולג פומין עצמו, הוא יכול היה לחוות אושר משפחתי אמיתי רק בגיל 52, כשהפך לבן זוגה של טטיאנה, שעבדה כמנחת טלוויזיה ורדיו.ילידת זפורוז'יה, לאחר חתונה צנועה במוסקבה, לקחה בחשבון את משאלות בעלה והחלה ללמוד להיות מנהל נגד משברים.
אולג פומין היום
ברור מאוד שרמת הכנסתו של האמן תלויה בעיקר במספר הפרויקטים התיאטרליים, הקולנועיים והטלוויזיים בהשתתפותם. בהקשר זה, אני רוצה לציין את עבודת הבימוי והמשחק האחרונה של אולג פומין.
בשנת 2016 שוחררה סדרת הבלשים "העונש" אותה צילם לא רק בכוחות עצמו, אלא גם שימשה כיצירת סרטים של שחקן. תפקידו של ראש מחלקת הק.ג.ב, פניקר, במקרה זה, אם כי לא הראשי, שיחק בצורה מבריקה.
העלילה הדינמית של דרמת הפשע הזו מבוססת על פעולות אמיצות ומהורהרות של קברניט ששוחרר לאחר המלחמה, שנקלע למצב קשה. חייל שניסה לנטרל את העבריין עצמו נקלע לחשד של הרשויות החוקרות. וכדי להצדיק את עצמו, הוא יצטרך לחדור לקבוצת השודדים ולחסל את המנהיג בכוחות עצמו.
באותה שנה כיכב השחקן בשובר הקופות המקומי "צוות", שם נאלץ לפעול במסווה של חבר בוועדת הבחירה. פומין עשה עבודה מצוינת בתפקיד משני זה, ושוב אישר את התאמתו המקצועית.
הדרמה הצבאית "הקומיסר" (2017) הפכה עבור אולג פומן לפרויקט הסרט בו שיחק בתפקיד הגברי הראשי. עלילה מרגשת מבוססת על העימות בין אם לבן, שעל פי רצון הגורל מצאו עצמם משני צדדי הצדק בעיירה קטנה לאחר המלחמה. ואז הייתה עבודת קולנוע בדרמת הספורט "שדרת אובורוני" (2017).
בשנת 2018 הרחיב השחקן הפופולרי את הפילמוגרפיה שלו בעבודת קולנוע בדרמת ההרפתקאות Pain Threshold. הוא מספר על חברה של צעירים שנקלעה למצב קיצוני בגורני אלטאי, שם נבדקים ברצינות את האיכויות האנושיות והחברות שלהם.
בשנת 2019 יצאה סדרה על מסכי המדינה, שהוסיפה עבודת במאי מצליחה נוספת לתיק המקצועי של אמן פופולרי. בסרט חיי החיים הוא גם כיכב כשחקן. אז תמונה זו, המספרת על תקופה קשה בחייהם של הגיבורים בין השנים 1939 עד 1955, הפכה עבור אולג פומין לפרויקט קולנוע מצליח נוסף.
