טניס חוף - משחק מרגש והימורי העומד לרשות רבים - זוכה לפופולריות ברוסיה. ללמוד לשחק בכלל לא קשה, אתה רק צריך להצטייד במלאי או ללמוד את הכללים.
בדמינטון או טניס?
טניס חוף הוא ענף ספורט צעיר יחסית. טורנירי המשמעת הראשונים התקיימו בסוף המאה העשרים, הם נערכו במולדת המשחק - באיטליה. בתחילה המשחק היה דומה לבדמינטון, כלומר השחקנים פגעו בכדור מהרשת, מבלי לפגוע במגרש, כמו בטניס. בנוסף, בטניס חוף מותר לשחק בליווי מוסיקה, המעניקה למשחק דינמיקה וכמובן בידור.
הדרישות לציפוי ברורות: חול חלק, ללא קליפות, אבנים, זכוכית. השופטים והשחקנים עצמם תובעניים מאוד למערך המגרש. זה לא שונה מקו כדורעף החופים: 8x16 מטר, עם רוחב קו של 2, 5 - 5 ס"מ. מכיוון שטווח הכדור אינו מוגבל, המגרש למשחק חייב להיות מצויד בגדרות סביב המגרש. תנאי מוקדם הוא גובה הרשת, שהוא 170 ס"מ, ובניגוד לטניס הדשא, גובה הרשת פירושו גובהו מהקרקע עד קצה מוטות המתכת עליהם הוא מוחזק לרוחב.
טניס חוף משוחק עם כדור עם דחיסה מופחתת, או מנופח למחצה. מחבטים עשויים סיבי פחמן, פיברגלס או קבלר. אורך המחבט 50 ס"מ, רוחב 26 ס"מ.
שלוש סטים לחברים
המשחק משוחק בשלוש או חמש מערכות, תנאי הזכייה מוכרזים לפני המשחק. הציון בטניס חוף זהה לטניס. כלומר, השחקנים משחקים משחקים וכשהם מנצחים בשישה משחקים הם מנצחים את הסט. קיימת קביעה כי בהיעדר שופט במגרש, למשל, במהלך משחק "בכיף", השרת מודיע על התוצאה לפני כל משחק. אם הפער בין משחקים הוא פחות משניים, אז משחקים את הכדור המכריע.
טניס חוף הוא משחק קבוצתי, אותו משחקים קבוצות של שניים, שמפגיש שוב טניס וכדורעף חופים. בהגרלה, הקבוצות בוחרות את צד המגרש, את הזכות לשרת או לקבל, הן יכולות להעביר את הבחירה ליריב.
חילופי מגרשים מתרחשים בכל משחק מוזר במערכה. אם הכדור נוגע בקווי המגרש, הוא נחשב כנקודה כלפי התוקף. אם הכדור נוגע בציוד המגרש (רשת, מגדל שיפוט, גדרות), הנקודה הולכת לאיבוד על ידי הקבוצה החולפת.
הכדור מוגש מאחורי קו הסימון האחורי בהתאם לרצף שנקבע לפני המשחק. הכדור קופץ רק לאחר שעבר את קו הרשת. אם הכדור פוגע ברשת, אז הוא לא נחשב לאבד, המשחק נמשך.
טניס חוף הוא מטבעו משחק רצוף, ההפסקה המקסימלית המותרת במשחק, 90 שניות, ניתנת על ידי השחקנים להחלפת מגרשים.
