אור חיי עשוי להיראות כמו עוד סרט אימה העוסק בהישרדות משפחתית בעיצומה של האפוקליפסה. עם זאת, למעשה, הציור של קייסי אפלק הוא דרמה פסיכולוגית עמוקה שמעוררת את רגשותיו הכנים של הצופה.
קייסי אפלק וציורו "אור חיי"
קייסי אפלק מושווה לעיתים קרובות לאחיו הבכור, בן אפלק. זה די הגיוני, כי בן הרבה יותר מצליח ומפורסם, למרות הפרש הגילים הקטן. יתכן מאוד, בגלל זה קייסי הרבה יותר קשה לעשות שם בסרט אולימפוס, אם כי הוא נע לעבר מטרתו בביטחון רב.
קייסי אפלק כיכב במגוון רחב של סרטים לאורך הקריירה שלו, אך בכל הנוגע ליצירה המגדירה אותו כשחקן, הוא כבר מזמן הראה נטייה מסוימת לצילום מלאכה איטי - לסרטים המאפשרים ליהנות מכל צילום.
הדרמה מנצ'סטר ליד הים (2016), בה קייסי אפלק שיחק בתפקיד הטוב ביותר שזיכה אותו באוסקר, לא היה יוצא מן הכלל.
אור חיי, הסרט הראשון בו קייסי אפלק שיחק כשחקן המוביל וגם כבמאי הראשי. ציור זה שזור מאותו אריג מתפתל במכוון, וזורם לאטו של בית האמנות אינדי. אור חיי הוא סאגה דיסטופית העוסקת במאבק משפחתי להישרדות בעיצומה של הנשייה, עם רמזים לאפוקליפסה מדעית כמו הדרך או מקום שקט.
סרט זה הפך לראשונה עבור השחקנית הקנדית הצעירה אנה פניבסקי. לפני כן, הילדה כיכבה רק בתפקידים אפיזודיים בסדרות טלוויזיה, אבל עכשיו אתה יכול לדבר עליה כעל כוכבת קולנוע עולה.
הסרט כיכב גם:
- אליזבת מוס (אם);
- טום באואר (טום);
- טימותי וובר (למי);
- הרותגר מתיוס (קלווין);
- פטריק קיטינג;
- הורי גרים.
על מה עוסק הציור "אור חיי"?
אור חיי צולם בעמק אוקנגה שבקולומביה הבריטית, באזור מיוער בו שלטה אווירת הערב המאוחרת. הסרט מספר את סיפורם של אב, אותו גילם אפלק, ובתו, סמרטוט (אנה פניובסקי). הילדה בת 11, היא מסתפרת קצרה כי היא מתחזה לבנו של הגיבור. הסיבה למוזרות זו היא ששני אלה נמצאים במרכז מגיפת מגפה קטלנית שפוגעת רק בנשים שרובן נראה שמתו (הילדה נולדה בתחילת המגיפה).
יש הרבה פלאשבקים בתמונה - צילומי רנטגן של האם המנוחה, יריות עם פריחה מוזרה על הגוף, שלדים אנושיים. כל הפרטים הללו מסתכמים בהדרגה לחידה אחת, ומסבירים לצופה את הסיבות למתרחש על המסך. עם זאת, כל תיאור של מהלכי עלילה מסתכן בהפיכה מיידית לספוילר, מכיוון שההתפתחות האמיתית של העלילה בסרט היא מינימלית.
המבקרים מכפישים את אפלק על "העלילה הנפולת". הצופה הולך ל"אור חיי "בציפייה לדרמה הפוסט-אפוקליפטית, ומקבל צלילה עמוקה בפינות הנפש האנושית.
בתמונה זו אין שום אימה, אין התנגשויות עם זומבים וקטטות צמאות דם: אחרת זה ייראה כמו עשרות ציורים אחרים בהם המשפחה שורדת על רקע כאוס כללי. במרכז הנרטיב הפסיכולוגי הנינוח של קייסי אפלק עומד היחסים בין אב לבת המורמים למוחלטים.
כל שאר הדמויות בתמונה עובדות בצורה גרועה מאוד, למעשה, הן רק סוג של רקע. מסיבה זו, הדמויות של שתי הדמויות הראשיות נראות "קמורות" וחיות עוד יותר. באור חיי, קייסי אפלק נשאר נאמן לעצמו ולרצונו להראות את נשמתו של הגיבור, ולא רק ליצור תמונה מרהיבה.
