הארווי מילק הוא פוליטיקאי אמריקאי שזכה בבחירות לממשלת המדינה בשנת 1978, הנציג הפתוח הראשון של מיעוטים מיניים שלא כיהנו בעבר בתפקיד ציבורי בארצות הברית.
ילדותו של הארווי מילק
הארווי ברנרד מילק נולד ב- 22 במאי 1930 בוודמיר, ניו יורק, בנם של יהודי ליטא ויליאם מילק ומינרווה קרנס. סבו של הארווי, מוריס מילק, היה הבעלים של חנות כלבו וממקימי בית הכנסת הראשון באזורם. הארווי היה הבן הצעיר במשפחה, אחיו הבכור נקרא רוברט. בילדותו הקניטו את הארווי לעתים קרובות בגלל אוזניים בולטות עד כדי גיחוך, אף גדול, דמות רזה ומגושמת ורגליים גדולות מימדים, אך הילד שהיה בעל חוש הומור מולד, התמודד איתו וצבר מוניטין של הקומיקאי הטוב ביותר בעיר. מעמד. בבית הספר שיחק כדורגל והתאהב באופרה.
פוליטיקאי נוער
לאחר שסיים את לימודיו בתיכון בשנת 1947, נכנס הארווי למכללת המורים של מדינת ניו יורק באולבני (כיום זו אוניברסיטת ניו יורק באולבני) וסיים בשנת 1951 תואר ראשון במתמטיקה. במהלך לימודיו עבד מילק בעיתון הסטודנטים וזכה למוניטין של סטודנט יוצא וידידותי. לאף אחד מחבריו בבית הספר או במכללה לא היה מושג שהוא מיעוט. אחד מעמיתיו המתאמנים נזכר שהארווי תמיד נראה כמו 'גבר אמיתי'.
שֵׁרוּת
אחרי הלימודים התגייס חלב לחיל הים ויצא למלחמת קוריאה. הוא שירת בצוללת, היה צוללן צבאי, וכשחזר למולדתו הפך למדריך צלילה בבסיס צבאי. בשנת 1955 פרש הארווי משירותו כסגן והחל ללמד בבית ספר בלונג איילנד.
הקריירה הפוליטית של הארווי מילק
חלב לא התעניין בפוליטיקה או במאבק למען זכויותיה של קהילת הלהט ב עד כמעט ארבעים שנה. חלב החל את פעילותו החברתית והפוליטית הפעילה כאשר השקפותיו ואורח חייו עברו שינויים משמעותיים בהשפעת האירועים הפוליטיים במדינה והשתתפותו בתנועה הנגד תרבותית של שנות ה -60. בקמפיין שלו התמקד מילק בתמיכה בעסקים קטנים ובפיתוח האזור, מה שנוגד את מדיניותו של ראש העיר דאז אליוטו, שמאז 1968 ניסה למשוך תאגידים גדולים לעיר.
בשנת 1972 עבר לסן פרנסיסקו מניו יורק והתיישב באזור קסטרו. בעקבות צמיחת ההשפעה הפוליטית וההתאוששות הכלכלית במחוז קסטרו, מילק היה מועמד שוב ושוב לתפקיד נבחר, אך הובס שלוש פעמים. נאומי התבערה והרבב של מילק ויכולתו לרתק את הציבור זיכו אותו בסיקור עיתונאי משמעותי במהלך הבחירות ב -1973.
בשנת 1974, על מנת למשוך יותר לקוחות לאזורו, ארגן מילק את יריד רחוב קסטרו, שמשך יותר מ -5,000 איש. כמה מחברי EVMA השמרניים היו המומים - הם השיגו רווחים כאלה במהלך יריד רחוב קסטרו שמעולם לא היו להם בעבר. לאחר מכן, היריד הפך לאירוע שנתי בחיי סן פרנסיסקו, שמושך היום מאות סוחרים ואלפי רבים של מבקרים.
אף על פי שמילק עדיין היה חדש באזור קסטרו, הוא כבר ביסס את עצמו כמנהיג הקהילה הקטנה הזו. הוא נעשה רציני יותר לגבי סיכויי בחירתו ובשנת 1975 החליט להתמודד שוב לוועדת הפיקוח העירונית. הקמפיין של חלב נתמך כעת על ידי נהגים, כבאים ואיגודי בנייה. חנות הצילומים שלו, קסטרו מצלמה, הפכה למרכז פעיל באזור. לעתים קרובות מילק פשוט הזמין אנשים מהרחוב, והשתתף אותם במערכת הבחירות שלו, רבים מהם מצאו אחר כך שמילק פשוט מצא אותם מושכים.
בשנת 1977, הקמפיינים הסוערים והאמנותיים שלו זכו אליו יותר ויותר פופולריות, ומילק נבחר לחבר בוועד הפיקוח העירוני.השבעתו של חלב ב -8 בינואר 1978 הפכה לכותרות המרכזיות כשהוא היה ההומוסקסואלי הגלוי הראשון ללא משרד ממשלתי קודם בארצות הברית שזכה בבחירות לממשלה. חלב השווה את עצמו לחלוץ הבייסבול האפרו-אמריקני ג'קי רובינסון, שסיים את האפליה הגזעית בספורט המקצועני האמריקאי בשנות הארבעים.
חלב נועד לשמש כחבר במועצה המפקחת של סן פרנסיסקו 11 חודשים בלבד.
הרצח של הארווי מילק
הארווי מילק נהרג במקום העבודה, בעירייה מחמש יריות מטווח ריק - ב- 27 בנובמבר 1978. עמיתו לשעבר במועצת הפיקוח, דן ווייט, עשה את דרכו בלשכת ראש העיר עם אקדח וירה תחילה בראש העיר, ג'ורג 'מוסקונה, שסירב להחזיר את ווייט למושב בוועדת הפיקוח, שאותו סירב קצת קודם. ואז הארווי מילק, והוציא על כל אחד מעמיתיו לשעבר חמישה סיבובים כל אחד. במהלך השעה הבאה התקשר דן ווייט לאשתו, שסעדה בסמוך. היא פגשה אותו בכנסייה וליוותה את ווייט למשטרה, שם הודה כי ירה במוסקונה ובמילק, אך סירבה להודות שהוא עשה זאת בכוונה.
ב- 21 במאי 1979 קבע בית משפט כי ווייט לא ביצע רצח מדרגה ראשונה, אך הוא נמצא אשם בהריגה בשני הקורבנות. רוצחו קיבל רק שבע שנות מאסר בגין פשעיו ושוחרר לפני המתוכנן. עם זאת, אשתו וילדיו לא יכלו לסלוח ולקבל אותו, ולבן התאבד ב -1985.
מעשי הרצח במשפטם של חלב ומוסקנה ולבן הובילו לשינויים בפוליטיקה העירונית של סן פרנסיסקו ובמערכת המשפט בקליפורניה. בשנת 1980 הפסיקה סן פרנסיסקו לבחור חברי מועצת עיר ממחוזות בודדים, מתוך אמונה כי הרכב כה סותר של מועצת המשקיפים פוגע בעיר והוא אחד הגורמים בטרגדיה.
פרסים ומצטיינים לפוליטיקאי
- ההתמדה של הארווי מילק הובילה לחקיקת העירייה את חוק זכויות הומואים וניסיון להעביר תיקון מפלה לחוק קליפורניה סוכל.
- מגזין טיים רשם את מילק כאחד ממאה "האישים הבולטים במאה ה -20", הארווי מילק נקרא על שם כיכר ומרכז לאמנויות, בית ספר תיכון וספרייה ציבורית, סרטים והפקות תיאטרון הוקדשו לו, ורבים נכתבו עליו ספרים.
- בשנת 2002 הוכר מילק כ"פוליטיקאי הלהט"ב הגלוי והמפורסם ביותר שנבחר אי פעם בארצות הברית."
- ב- 30 ביולי 2009 העניק הנשיא ברק אובמה להרווי מילק את מדליית החירות הנשיאותית לאחר מותו.
- סרט עלילתי על חייו של מילק יצא לאקרנים בשנת 2008 לאחר 15 שנה של ניסיונות כושלים לממש את רעיון יצירתו. בסרט זה, בבימויו של גאס ואן סנט, את תפקידו של מילק מגלם שון פן, ותפקיד הרוצח שלו, דן ווייט, הוא ג'וש ברולין. הסרט זכה בשני פרסי אוסקר: השחקן הטוב ביותר והתסריט המקורי הטוב ביותר.
- ב- 13 באוקטובר 2009 חתם מושל קליפורניה ארנולד שוורצנגר על חוק יום החלב הארווי. מעתה יום הולדתו של חלב ב -22 במאי הפך לחג השנתי הרשמי של מדינת קליפורניה.
חיים אישיים
היו לו כמה רומנים בחייו, הקשר הארוך ביותר נמשך שש שנים. הוא עבר מספר פעמים ושינה כיוון עבודה - עסק ביטוח, וול סטריט - אך אז חזר לניו יורק. בכל פעם נאלץ הארווי לשמור על חייו האישיים בביטחון הקפדני מצד המשפחה והקולגות. זה היה קשה.
הרווי מילק נשרף ואפרו חולק לחלקים. רוב האפר פוזר מעל מפרץ סן פרנסיסקו, חבריו הקרובים ביותר. חלק אחר הונח בקפסולה ונקבר מתחת למדרכה 575 של הבית ברחוב קסטרו, שם שכנה חנות הצילום שלו "קסטרו מצלמה".
