כאשר מצלמים נופים הרריים, ישנם מספר ניואנסים שיש לקחת בחשבון שממלאים תפקיד חשוב ביצירת תמונות שיכולות להעביר את כל היופי שהצלם רואה דרך עדשת המצלמה. אפילו טכנאי לא מקצועי יכול לצלם טוב אם אתה מכיר כמה דקויות.
הוראות
שלב 1
לפני היציאה להר, בחר מצלמה שתיקח איתך. זה לא חייב להיות מכשיר מגושם, אבל גם "צלחת סבון", אפילו "הכי מפוארת", לא תפעל. המצלמה לא אמורה להפריע לתנועות שלך באזורים הרריים, תוך שהיא מבטיחה את היכולת לעבוד באופן מלא. מכיוון שבהרים, בבחירת זווית מתאימה, לא תמיד ניתן לנוע בחופשיות מנקודה אחת לשנייה, על המצלמה להיות מסוגלת לבצע זום אופטי מרובה. ללא פונקציית הזום, אתה תהיה מוגבל מאוד ביכולת שלך לתפוס את כל מה שנראה לך מעניין. לחלופין, תוכלו להשתמש ב"אולטרה-זום "קומפקטי.
שלב 2
אחד הגורמים העיקריים המשפיעים על יצירת תצלומים איכותיים הוא קביעת החשיפה הנכונה. זה נכון במיוחד כאשר מצלמים בהרים. העובדה היא שההרים מנוגדים מאוד, במיוחד באור השמש הבהיר, ואם שלג, השמים או נהר הררי נכנסים לעדשה, מד החשיפה מעריך יתר על המידה את הקריאות, והמסגרת חושכת מדי. לכן, חשפו על נושא בהיר בינוני כמו אזור סלעי או מדרון עשב. עם זאת, כאשר מצלמים שקיעות וזריחות, החשיפה צריכה להיקבע על ידי אזור בשמיים 20-25 מעל השמש. אפשרות נוספת היא מדידת החשיפה עם השמש השוקעת (או העולה) במסגרת, ובצילום פשוט מגדילים אותה פי 3-4.
שלב 3
מכיוון שצילום בהרים נעשה לרוב בערוצים עם שבילים, זה מאוד בעייתי לכסות את כל הפנורמה מבלי להשתמש בעדשות רחבות זווית רחבה. עם זאת, זכור כי עדשה רחבת זווית רחבה תסיר את הרקע באופן משמעותי ובכך תעוות את החלל. לכן, אם העדשה נמצאת בזווית האופקית, רכסי ההרים ייראו קטנים ונמוכים ממה שהם באמת. עדשות עם מיקוד ארוך, נהפוך הוא, מקרבות את הרקע שלא לצורך, אך יחד עם זאת הן שימושיות בעת צילום פסגות רחוקות, ומאפשרות לשלב כמה אובייקטים במרחקים שונים במסגרת.
