נציגים של מקצועות אחרים לעיתים קרובות רואים בשחקנים כמעט שמימיים. מי שעולה לבמה או צופה מהמסך מתפעל, מקנא בהם, מדבר עליהם. אנשים רבים חולמים להיות במקום שלהם, בלי לחשוב שהם יכולים גם להיות שחקנים אם הם מנסים קשה. ניתן וצריך לפתח מיומנויות משחק.
זה הכרחי
- - מורה קולית;
- - מורה לריקוד;
- - אולפן תיאטרון;
- - ספרים על תולדות התיאטרון,
- - ספרות קלאסית;
- - הקלטות וידאו מהופעות וחזרות.
הוראות
שלב 1
העריך בפיכח את היכולות שלך. סביר להניח שכבר יש לך כמה מהתכונות שצריך השחקן. אם אתם שרים טוב, רוקדים טוב, יש לכם דיקציה מעולה או יודעים להכין בובות ולערוך איתם סצנות קטנות, כבר יש לכם ממה להתחיל. מי שלא יודע לעשות דבר כזה לא צריך להתעצבן גם הוא. יש הרבה דברים שאתה יכול ללמוד, כולל בעצמך.
שלב 2
שחקן תיאטרון דרמה, קודם כל, חייב להיות מסוגל לדבר יפה. אם יש פגמים בדיבור, נסה להיפטר מהם. הדברים ילכו הרבה יותר מהר אם תראו מטפל בדיבור טוב. ניתן לתקן פגמים קטנים באופן עצמאי, בעזרת תרגילים עבור מכשיר הדיבור.
שלב 3
בדוק עד כמה אתה מכיר את הספרות. עיין ברשימת העבודות שמשרד החינוך ממליץ עליה לבתי ספר לאמנויות חופשיות. קרא את מה שלא קראת. הוסף לרשימות אלה מספר יצירות דרמטיות שנכתבו באותן תקופות. הם לא נלמדים לעתים קרובות מאוד בבית הספר, אבל השחקן צריך להכיר אותם.
שלב 4
חקור את ההיסטוריה של התיאטרון. אתה יכול לעשות זאת גם בעצמך. לא רק ספרים יעזרו לך, אלא גם סרטונים. השחזור ההיסטורי פופולרי כיום, אופנת השיקום של תופעות עתיקות נגעה גם לתיאטרון. ראו, בין היתר, את ההקלטות בהן הלהקה המודרנית חוזרת לחלוטין על ההפקה הישנה.
שלב 5
אם מעולם לא עשית שירה או ריקוד, הירשם למועדון ווקאלי וכוריאוגרפי. ניתן גם לקחת שיעורים ממורים פרטיים. בנוסף, בתי ספר למוסיקה ולמחול מארגנים לעיתים קרובות קבוצות דומות למי שכבר עזב את גיל בית הספר. אתה צריך ללמוד לשלוט בגופך ולהניח את קולך.
שלב 6
הירשמו לאולפן דרמה או תיאטרון חובבים. ישנן קבוצות כאלה במועדונים רבים ובתי תרבות. שם אתה יכול לנסות את עצמך על הבמה. בקבוצת חובבים בהדרכת מורה טוב לתיאטרון, תבין כיצד דיבור בימתי שונה מדיבור רגיל וללמוד תנועה בימתית. שם תבין גם אם אתה רוצה להיות שחקן מקצועי או מעדיף תיאטרון כתחביב.
שלב 7
אם אתה מרגיש שאתה לא יכול לדמיין את חייך בלי במה, גלה אם יש בתי ספר לתיאטרון בעיר שלך. זו לא בהכרח אוניברסיטה או מכללה מיוחדת, זה יכול להיות גם סטודיו בתיאטרון מקומי. וזכרו ששחקנים גדולים רבים לא התחילו את חייהם על הבמה כלל.
