בימים ההם, כאשר המלח היה כמעט שווה זהב, היה נהוג לטפל בו בזהירות רבה. אם אורח ביטל בטעות את המלחייה, הדבר נחשב כאות לחוסר כבוד לבעלים. אם אחד מבני המשפחה פיזר מלח, אז הוא נענש, כי אובדן המלח טומן בחובו הוצאות חדשות בלתי צפויות.
הוראות
שלב 1
הדרך הרציונלית ביותר לפייס אנשים שרבו על מלח אפשר למצוא בספר לימוד בכימיה בבית הספר: אתה רק צריך לאסוף את המלח שנשפך מבלי לאבד קמצוץ אחד. עם זאת, בפועל, זה לא קל מאוד לעשות זאת, מכיוון שמלח שנשפך על השולחן או על הרצפה יכול להתערבב עם הזבל. לכן, זה לא מספיק רק לאסוף את המלח, אלא צריך גם לנקות אותו מזיהומים. לשם כך יש לשפוך את המלח שנאסף לכוס מים. לאחר זמן מה המלח יתמוסס וכל הפסולת תתייצב בקרקעית. לאחר מכן, יהיה עליכם לסנן את התמיסה ולאדות את כל המים. כך תוכלו לנקות את המלח מפסולת, ששמר על נפחו המקורי.
שלב 2
כיום, כאשר המלח זול מאוד, אין לאנשים סיבה לריב על אובדןו. לכן, ישנן דרכים קלות ומהירות יותר לפייס אנשים שרבו על מלח, או להימנע מריבה כליל. לדוגמא, אתה יכול לזרוק קורט מלח שנשפך על כתף שמאל. על פי האמונה הרווחת, בדרך זו אתה יכול להפחיד רוחות רעות שעלולות לעורר מריבה בקרב היושבים לשולחן. ואם אנשים כבר הספיקו לריב, אז אחרי הטקס הפשוט הזה הם ימציאו את עצמם מיד.
שלב 3
סימן פופולרי נוסף הוא לפזר את המלח שנשפך עם סוכר לפני שמנגבים אותו מהשולחן. אם מישהו כבר הצליח לנגב את המלח, אז הבעלים צריך לתת לכל האורחים תה עם סוכר ולהצחיק אותם. במקרה זה, אף אחד מהנוכחים לא יתקוטט, ומחלוקות קלות יוחלחו מיד מעצמם. אך אם בכל זאת התרחשה מריבה קשה בין אנשים, שלא יכלו לשכוח ממנה אפילו על כוס תה מתוק, הם יצטרכו לפעול בשיטות אחרות. עדיף להכין מתנה סמלית לאנשים שרבו - להגיש להם חבילת מלח, ותמיד אחת לשניים. אחרי זה הם בוודאי ילכו לעולם.
