הסדרה המרעישה של הבמאית השערורייתית ולריה גאי גרמניקוס הושקה בערוץ הראשון ב -11 בינואר 2010. לאחר מכן, התמונה עוררה סערה ציבורית ענקית, שהסבה את תשומת ליבם של צעירים, מבקרים, מורים והורים.
הבמאית ולריה גאי גרמניקה ניהלה את הליהוק לתפקידים הראשיים באופן עצמאי. יתר על כן, היא יישמה את אותה גישה בבחירת השחקנים כמו בעבודה על סרטה "כולם ימותו, אבל אני אשאר" - בוגרי אוניברסיטאות תיאטרון ובתי ספר בעיר הבירה, שכיום הם בני כעשרים ושלוש, שיחקו. תפקידם של בני נוער. לדוגמא, אניה נוסובה בת החמש עשרה שיחקה על ידי ולנטינה ליקאשצ'וק, שנולדה בשנת 1988, ומבצעת התפקיד של אירינה שישקובה סיימה את לימודיה במכון התיאטרון הירוסלבי בשנת 2007.
לא קשה לראות את סגנון הצילומים של התוכנית. בעבודה נעשה שימוש במצלמה ללא חצובה, כך שההשפעה של מצב בזמן אמת נוצרת כאשר המכשיר נמצא בידי המפעיל. המוזיקה בפרקים לא נטועה במיוחד בשום מקום. זה נשמע רק אם הוא קיים בסצנה עצמה.
לא נעשה שימוש בקישוטים נוספים, העלילה התפתחה ממש במקום ועברה יחד עם הדמויות. כל הירי התרחש בבית הספר מספר 945 במוסקבה, שנמצא ליד תחנת המטרו קרסנוגווארדיסקאיה. לדברי מנהל בית ספר זה, מוסד חינוכי זה נבחר בגלל "האדריכלות המיוחדת והמיקום הנוח שלו". הצילומים נעשו לראשונה בשעות הלימודים. יתר על כן, צוות הסרט התערב עם המורים, והם, מצדם, קיבלו רגליים, כמה תלמידים ברחו משיעורים כדי לקחת חלק בקהל (אחרי הכל, יום צילום אחד שולם עבור 500 רובל). כתוצאה מכך, הצילומים נדחו לשבת וראשון, ולעיתים צולמו בלילה. במקרה זה נעשה שימוש באור יום מלאכותי. בית הספר נאלץ גם לצבוע חלק מהקירות בצבע כהה יותר.
במהלך הצילומים ההתרגשות סביב בית הספר נעשתה תכופה יותר. השומרים נאלצו להגביר את בקרת הגישה ולהבין מיהו שחקן ומי הוא סטודנט פשוט או עיתונאי סקרן. גרסת הטלוויזיה לא כללה כמה סצנות בעלות אופי מיני ובן זוג. למרות שלדברי אחד השחקנים לא תהיה צנזורה בסדרה שיצאה לדיסק DVD.
