ישנם מאות ואף אלפי סגנונות ריקוד בעולם. יש ריקודים חילוניים, יש ריקודי עם, יש ריקודים לאומיים, ויש כאלה שחצו את גבולות המדינות והפכו לנחלת העולם כולו. את קרקוביאק הפולנית בקושי אפשר לקרוא ריקוד של שלום. למרות זאת, הוא ידוע ואהוב גם מחוץ לפולין.
לכל עם יש ריקודים שנכנסו לתרבות לפני מאות שנים רבות והפכו לחלק בלתי נפרד ממנה, ויש ריקודים צעירים שעלו על גל הטרנדים המוזיקליים הפופולריים החדשים. קרקוביאק הפולנית היא אחד הריקודים עם היסטוריה משמעותית.
סיפור ריקוד
קרקוביאק הוא ריקוד מהיר וזריז למדי. מנגינה המלווה את כל התנועות, עליזה ותוססת. בימי קדם, רק גברים יכלו לבצע ריקוד זה, אך אז השתנתה המסורת התרבותית ונשים הצטרפו לרקדנים.
בתחילת המאה ה -19 הפכו אנשי קרקוביאק לריקודים סלוניים (עם דמויות וסמליות מיוחדים של ביצועים).
ריקוד זה התעורר במדינת קרקוב, הוא נערך בחגיגיות רבה, עם הכבוד והמאמר הטבועים בחיילים. קראקוביאק כונה ריקוד האבירים, ובמקור סברו כי הוא מבוצע על ידי אבירים עם מרבציהם.
מאפייני הריקוד
מאפיין מובהק של קרקוביאק הוא היציבה הגאה של הרקדנים, הגב ישר, כמו חץ והראש מורם. התנוחות בריקוד ברורות, אך פשוטות, הן קלות מספיק כדי לזכור. הקפיצות בקרקוביאק קטנות ומסודרות, כך שהרקדנים נוחתים על שתי הרגליים.
יש לציין כי לקרקוביאק יש שני כיוונים: אולם אירועים ובמה עממית. ריקוד בימתי עממי מאופיין בדמויות רוקדות בצורת מעגל, אשר נוצר על ידי ריקוד עגול, כמו גם בקפיצות שונות, המתבצעות בצורה אוורירית, בקלות. חתימת הזמן של שני רבעים קובעת קצב מהיר ושינוי מתמיד של תנוחות ותנועות.
באשר לאולם האירועים קרקוביאק, הוא צבר את הפופולריות שלו בתקופת הרנסנס, זה היה זמן של כדורים ומוסכמות תרבותיות. התנועות בו נמדדו ונמשכו. כיום הוא נחשב לריקוד היסטורי ויומיומי.
קרקוביאק היה משולב לעיתים קרובות עם ואלס, וכתוצאה מכך היה ריקוד סלוני יפהפה עם שפע של פיתולים וצעדים אלגנטיים. קרקוביאק קיבל את התפאורה האמנותית שלו בבלט ובמוסיקת אופרה, למשל, באופרה הגדולה "חיים למען הצאר" של מיכאיל גלינקה.
קרקוביאק הפכה למורשת לאומית של פולין, מקצב ההופעה האנרגטי והמעוצב שלה עדיין רודף רקדנים רבים.