סרגיי ויאצ'סלבוביץ 'טרופימוב, הידוע יותר בשם הבמה שלו טרופים, הוא שחקן רוסי פופולרי, מוזיקאי, מחבר שירים משלו בז'אנרים: שנסון רוסי, שיר אמנות ורוק. בשנת 2011 הוענק לו תואר האומן המכובד של ה- RSFSR.
טרופים החל את דרכו היצירתית בגיל עשרים ואחת. כיום הוא אחד הפרפורמרים המפורסמים ביותר שאהוב על ידי קהל בערים רבות ברוסיה ומחוצה לה.
טרופים הוא מוזיקאי פופולרי ובעל אמצעים. הוא מעביר כל הזמן קונצרטים, מדבר באירועי חברה וכיכב בתוכניות טלוויזיה.
עובדות ביוגרפיה
הזמר העתידי נולד בבירה בשנת 1966. אמא עבדה כביבליוגרפית במכון, אבא היה עובד במפעל. הוריו התחתנו בגיל צעיר מאוד. זמן קצר לאחר החתונה נולד להם בן. אולי בגלל העובדה שהם לא היו מוכנים לחיי משפחה, האיחוד שלהם התפרק במהירות. סרז'ה גדל בעיקר על ידי נשים.
כפי שכותב סרגיי עצמו בזכרונותיו, אמו וסבתו הקדישו את כל חייהם לעבודה בתחום הספרייה. שתי הסבתות רבו למדו וגדלו במכון לבנות אצולה בתקופת רוסיה הצארית.
בילדותו בילה הילד זמן רב כשהוא מוקף בבני נוער. באותן שנים היו הרבה חצרות ותיקות בבירה, שם נהנו ילדים לשחק מחבואים, כדורגל, ובהמשך ישבו על ספסלים ושרו שירים עם גיטרה. וגם הבנים אהבו ללכת על הגגות, שלאורכו אפשר היה להגיע מרחוב אחד לרחוב ולעבור את כל הגוש.
כשסרגיי היה בן חמש קיימו נציגי בית הספר למוזיקה אודישן בגן אליו הלך באותן שנים. אז הוא נכנס למקהלת הבנים, התחיל ללמוד שירה ומוסיקה. רק הילדים הטובים ביותר עם הכישרון הטבעי נבחרו למוסד המוסיקלי הזה. אחר הצהריים החבר'ה למדו לכתוב ולקרוא, ואחר הצהריים לקחו הכנה מוזיקלית. שנה לאחר מכן סריוז'ה הלך לכיתה א 'של אותו בית ספר למוזיקה.
הילד כתב את עבודותיו הראשונות בגיל שבע. בהתחלה זה היה ירך, ואז הוא התחיל לכתוב מערכונים, פוגים ואפילו ניסה ליצור סונטה משלו. בגיל עשר הוא כבר ניגן בפסנתר במקצועיות וביצע עבודות של מלחינים ונגנים מפורסמים: באך, מוצרט, רחמנינוב, שוברט. הובטחה לו קריירה מצוינת במוזיקה קלאסית, אך הגורל קבע אחרת.
כשסרגיי מלאו שלוש עשרה הוא נסע למחנה חלוץ לקיץ. פעם אחת, כשהשתתף במשחק הספורט הצבאי זרניצה, הוא החליט להבדיל את עצמו ולעלות על העץ הגבוה ביותר עם מרפסת תצפית. לאחר שהגיע לפסגה, הוא נכנס לרציף, אך היא לא תוקנה בצורה מאובטחת. הילד נפל מגובה של שתים עשרה מטרים. כשנפל הוא שם אינסטינקטיבית את ידיו לפניו וכל המכה הגיעה בדיוק אליהם.
הילד נלקח לבית החולים, הוא קיבל אבחנה מאכזבת - שברים מרובים בשתי הידיים. סרגיי עבר באומץ מספר גדול של פעולות. הרופאים עשו הישג אמיתי וממש חיברו את ידיו של הילד בחלקים. אבל אפשר היה לשכוח את הקריירה של מוזיקאי מקצועי.
בזמן שסריוז'ה שהה בבית החולים כמה חודשים בשיקום, הוא החל לכתוב שירה. הוא עצמו עדיין לא יכול היה לכתוב באותה תקופה, חברים תחת דיקטציה רשמו את השורות שנולדו. זה איפשר לו לחוות את המצב בו הוא נמצא זמן רב לאחר הפציעה, ולהסתכל על חייו בצורה חדשה לחלוטין.
כשהסיר את הטיח, הוא הבין שהוא כמעט ולא יכול לשלוט בידיו. לקח חודשים רבים להתאושש. דרך כאב תופת, הוא פיתח אצבעות שסירבו לציית לו. מערכי התרגילים לא נתנו תוצאות.ואז סרגיי החליט ללכת ברצינות לספורט והלך למדור קראטה והרמת משקולות. רק כעבור שנה הוא הצליח להתאושש ולהתחיל להסתדר במו ידיו.
בכיתה ז 'טרופים שמע לראשונה את מוזיקאי הרוק הגדולים קווין ו- AC / DC. ואז היה לו הרעיון להתחיל להלחין את השירים שלו.
לאחר שסיים את לימודיו בתיכון המשיך סרגיי את לימודיו במכון לתרבות במחלקה לעבודה תרבותית וחינוכית. שם שמע לראשונה שירי קוזקים, המוסיקה של הצפון הרוסי, ואף יצא למסע פולקלור.
הוא עזב את המכון לאחר השנה השלישית, מכיוון שלא היה מעוניין בכך, וניגש להיכנס לקונסרבטוריון במחלקה לתורת המוסיקה. אבל גם טרופים לא יכול היה ללמוד שם. באותן שנים נאלצו הסטודנטים להקדיש זמן רב להיסטוריה ולפילוסופיה המרקסיסטית-לניניסטית, משום שמוסיקאים בברית המועצות חויבו לעקוב בקפדנות אחר האידיאולוגיה וההנחיה שקבעו המפלגה והממשלה. זה בדיוק מה שלא התאים לסרגיי. הוא עזב את מוסד החינוך מבלי לקבל תעודה.
דרך יצירתית
בראשית שנות השמונים החלה התפתחות הרוק להתפתח באופן פעיל בארצנו. טרופים, יחד עם חבריו מהקפלה, יצרו קבוצת רוק בשם "קאנט" והחלו להופיע על במות בתי התרבות הממוקמים באזור מוסקבה.
בשנת 1985 הופיעה הקבוצה בפסטיבל הנוער והסטודנטים והפכה לחתן פרס שלה. או אז פגש טרופים את סבטלנה ולדימירסקאיה, שלמענה חיבר את השיר "אני לא רוצה לאבד אותך". זה היה להיט אמיתי שהביא הצלחה לא רק לזמר, אלא גם לסופר. ואז טרופים קיבל את שכר טרחתו הראשון בסך 150 דולר.
באותה תקופה החל סרגיי לעבוד במסעדת אורכובו, שם הוא שר את השירים שלו. לאחר שעבד במשך שנתיים, הצטרף לאחת מ"גיסות הקונצרטים "כביכול שמסיירות בארץ. יחד עם המבצעים שהיו ידועים באותן שנים, טרופים נסע ברחבי הארץ והעביר כמה קונצרטים ביום. זה המשיך עד שהפרסטרויקה החלה.
עבור מוזיקאים רבים הפעם היה קשה מאוד, חלקם לא הצליחו לשרוד את זה ועברו לעולם אחר או עזבו את המדינה, ומישהו פשוט הפסיק להופיע. בראשית שנות התשעים הלך סרגיי לאמונה האורתודוכסית ולכנסייה. הוא היה זמר מקהלה ומאוחר יותר הפך למנהל מקהלה.
גם בימים ההם הוא לא הפסיק לכתוב שירה ושירים. כשסרגיי החליט להיות נזיר, המנטור הרוחני שלו הניא אותו מהצעד הזה באומרו שאם משהו חדש נולד בלב, אז אי אפשר לבחור בדרך של נזיר. אתה צריך לשרת אנשים ולהגשים את ייעודך. אז סרגיי עזב את הכנסייה והחל לכתוב מוזיקה ושירים, שגם היום נשמעים לא רק בהופעתו, אלא גם בהופעה של זמרים מפורסמים ופופולאריים רבים.
הַכנָסָה
טרופים הוא זמר ומוזיקאי מפורסם שמעביר כל הזמן קונצרטים, מופיע בטלוויזיה ומשתתף באירועי חברה. על פי כמה דיווחים, השתתפותו במסיבה פרטית יכולה לעלות כ -15 אלף דולר.
למרות שהזמר לא נמנה עם נציגי העסקים המשתלמים ביותר, הוא נחשב למוזיקאים עשירים למדי. גורמים באינטרנט טוענים כי מצבו הכלכלי קרוב למיליון דולר.
