מטפורה היא תחלופת דיבור בה משמעות מילה מועברת ממנה למילה או לביטוי אחר. הרעיון עצמו הומצא על ידי הפילוסוף היווני הקדום אריסטו.
כשאנשים למדו לדבר לראשונה, שמות עצם ופעלים הספיקו להם. ואז אוצר המילים הושלם בתארים. הכל יכול היה להיות מוגבל לכך, אלמלא רצונו של אדם לקשט, לקשט ולגוון הכל להנאתו. ובכן, הגשם לא יכול להיות סתם חזק וקר. להשלמת התחושה של דובר מנוסה, הוא יהפוך לקפוא, חורפי, עם טיפות קפואות בוערות. והצליל שלו לא יהיה רק רשרוש עלים שנפלו מתחת למטאטא השוער, אלא גם צלצול וגרגור לאורך צינורות הניקוז ותופף את צעדת הסתיו על אדני חלונות הפח.
בעת קריאת ספרות קלאסית, אנין אמיתי מתפעל לעתים קרובות מהשוואות ומטאפורות יפות. הם שעושים את הפרסום המודפס לא רק למידע עם רשימת עובדות ופעולות, אלא יצירה ספרותית מעניינת שמעירה את הפנטזיה והדמיון. איך אתה יכול לעלות על זה בעצמך?
כדי לעשות זאת, אתה רק צריך להרפות מהסטריאוטיפים שלך, לטייל ולהקשיב לרגשות שלך. אגב, הביטוי "עזוב לטייל" הוא גם מטאפורה. כדי למצוא מטאפורה מקורית, אתה צריך לדמיין איך זה נראה שאתה רוצה לתאר יפה במילים. אל תפחד להיות הראשון ומובן לא נכון. אם אדם אחד יכול לראות אבעבועות רוח של גבר שחור או מטריה עם חורים בשמי הלילה המכוכבים, אז אחר שקרא את המטאפורה הזו, בהחלט יוכל לדמיין את כל זה. אם ערפל סמיך נראה למישהו כמו צמר גפן מתוק, אז מישהו עם דמיון טוב בכלל ירצה ללקק אותו. רק אל תכתוב הגדרות דרך הצירוף "כמו" או "כאילו", כך שבמקום מטאפורה לא תקבל השוואה רגילה. תנו לממתק הכותנה של הערפל לזחול על הכביש בתיאור הטבע, והמטריה השחורה של שמי הלילה נמתחת מעל לראש לתוך חור קטן.
באופן מוזר, אך במדע משתמשים במטאפורות לעתים קרובות כמו במחקר יצירתי. אבל הם שורשים בצורה יציבה ואמינה יותר לאחר זמן מה. ההסבר פשוט - השם שמקבלים בתחילה קל יותר להתרגל אליו מאשר השם שמשהו שונה. לדוגמא, המושג "זרם חשמלי" נקרא כך ברגע שמדענים למדו עליו. גם גל האור אף אחד לא יכול למנות אחרת, אם כי כולם יודעים שזה בכלל לא הגל שאנחנו מכירים מלידה.
יש הרבה מטפורות שהשתמשו בהן כל כך הרבה פעמים ולעתים קרובות שכבר "הציבו את השיניים" לקהל הקוראים והמאזינים. למשל, "עייף עד מוות", "ירח מדמם" או "אף מטוס". אך הביטויים הללו היו גם פעם יוצאי דופן ומקוריים.
