תרגום בדיוני הוא תהליך יצירתי באמת. בצדק ניתן לקרוא למתרגם של יצירות בדיוניות סופר. כאשר הוא מתרגם ספר מאחת מהשפות הזרות, הוא כמעט יוצר אותו מאפס.
מתרגמים מקצועיים רואים בתרגום ספרותי אחד התחומים הקשים ביותר בעבודתם. אי אפשר להשוות את זה עם תרגום עסקי ולא תרגום סימולטני, שאינו דורש הרמוניה של משפטים ושמירה על סגנון.
המאפיינים העיקריים של תרגום ספרותי
ללא קשר לשפה בה נכתבת היצירה, תרגום ספרותי חייב לשמר את אווירתה ואת סגנון המחבר. יחד עם זאת, תרגום ספרותי לא צריך להיות מילולי. אדרבה, להפך, זהו תרגום חופשי ומשוחרר מאוד שאינו דורש דיוק.
אחד המאפיינים של תרגום ספרותי הוא היחס לתכונות הטקסט המקורי. לעתים קרובות, מתרגם צריך לעבוד עם ביטויים ביטויים או משחק מילים. אם הם מתורגמים תרתי משמע, משמעות הטקסט תאבד. כדי למנוע זאת, המתרגם צריך למצוא ביטויים דומים ולשחק במילים בשפה אליה מתורגם הטקסט. בדרך זו הוא יוכל לשמר את ההומור הטמון ביצירה של מחברתה.
תרגום ראוי באמת ליצירת סיפורת יכול להיעשות רק על ידי מתרגם עם מתנה לכתיבה. רק מתרגם מחונן יצירתי יכול לעורר אצל הקוראים את אותן רגשות וחוויות שיעלו בעת קריאת המקור.
מאפיין נוסף של תרגום ספרותי הוא עמידה בסגנון העידן ובהקשר התרבותי של העידן המשתקף ביצירה. לשם כך על המתרגם לחקור את התקופה אליה שייכת היצירה, כמו גם את התרבות והמסורות של המדינה בה מתרחשת הפעולה.
תרגום שירה
הקושי הגדול ביותר הוא תרגום השירה. כל שיר בתרגום מילולי הופך לסט מילים לא קוהרנטי. על המתרגם להלחין אותו מחדש. לכן, משוררים מקצועיים עוסקים לרוב בתרגום שירה, לעיתים מצטיינים כמו ולרי בריוסוב, בוריס פסטרנק, סמיל מרשק. לפעמים תרגום פיוטי הופך ליצירה מקורית עצמאית לחלוטין, והמתרגם שלה הופך לסופר מן המניין. לדוגמא, זה קרה עם הבלדה הרומנטית של גתה "צאר היער" שתורגם על ידי וסילי אנדרייביץ 'ז'וקובסקי.
כיום, למרבה הצער, לא כולם דוברים שפות זרות, ועבודות רבות מוצאות את קוראיהן בכל קצוות תבל, בעיקר בזכות אומנות המתרגמים הבדיוניים.
