נאמר עליו שהוא מחזיק "בגזע מיוחד עם רמז מעופף של נקע נפשי." הוא כונה החיה הבלונדינית, לודוויג הטוב ביותר בתולדות הקולנוע העולמי, פרח הרשע. היופי של השחקן הזה נראה מענג, אך יחד עם זאת דוחה. נראה שהוא נוצר במיוחד עבור תפקידם של לודוויג השני בסרט בעל אותו השם ומרטין פון אסנבק בקלטת האומנות "מות האלים". וגם אם הלמוט ברגר לא היה קיים בפועל, כדאי להמציא!
ביוגרפיה
השחקן הלמוט ברגר נולד ב- 29 במאי 1944 באוסטריה. נכון, אז שם המשפחה שלו היה קצת יותר ארוך - שטיינברגר. מעיירת נופש קטנה בשם באד אישל, עברה המשפחה לזלצבורג. כאן למד הלמוט במכללה שהקימה הנזירים הפרנציסקנים. משפחתו של השחקן העתידי עסקה בעסקים ארציים מדי - עסק המלונאות. ברגר הצעיר נמשך מיופי, אופנה וחיים נטולי דאגות, ולכן הצעיר לא התכוון להמשיך בעבודתו של אביו. במסע להיות שחקן, הלמוט נתמך על ידי אמו. אבא, לעומת זאת, חשב להתנהג כטיפשות.
קריירה
בזמן סיום לימודיו במכללת זלצבורג, הלמוט היה בן 18. הצעיר היה מלא תקוות וחלומות. לכן, אין זה מפתיע שהוא החליט לכבוש את העולם. ברגר התחיל מווינה. בבירת אוסטריה הוא לקח שיעורי משחק ולמד אנגלית במקביל, וניסה להיפטר מהמבטא האוסטרי המעצבן.
הדרך לתהילה עולמית התחילה בנסיעה. הלמוט התגורר זמן מה בשוויץ, משם עבר לצרפת. אנגליה הייתה הבאה. הצעיר התמהמה רק באיטליה - כאן הוא נכנס לאוניברסיטה, שם החל ללמוד איטלקית. בדרך לחלומו, הלמוט לא סירב להצעה אחת: הוא כיכב בפרסומות טלוויזיה, היה דוגמן אופנה במגזיני אופנה מבריקים, ניסה את עצמו כתוספת במספר סרטים איטלקיים. ובשנת 1964 יצא לאקרנים הסרט "קרוסלה" עם הלמוט ברגר. התפקיד היה אפיזודי, השחקן המתחיל אפילו לא הוזכר בקרדיטים. אגב, 1964 הפכה לשנה מיוחדת עבור הלמוט: באחת מתצוגות האופנה, הבמאי האיטלקי המפורסם לוצ'ינו ויסקונטי הפנה את תשומת הלב לדוגמנית הצעירה. הוא פשוט נדהם מיופיו המדהים של ברגר בן העשרים. ויסקונטי אפילו לא נבוך מהפרש הגילים - הקולנוען הגדול היה מבוגר ב -38 שנה! לוקינו הזמין את הלמוט למסיבות וממש מילא במתנות.
מוניטין בינלאומי
החלום התגשם! פחות משנתיים לאחר מכן, ברגר כבר החל להופיע באופן פעיל בוויסקונטי. הסרט הראשון היה רומן הסרט "המכשפה, שרופה בחיים", שצולם בשנת 1965. כמובן שהופעתו של הלמוט מילאה תפקיד, אך הבמאי הצליח להבחין באומנות ובכריזמה אצל הצעיר. והוא לא רק ראה, אלא עזר לפתח איכויות אלה ואיפשר לשחקן לכבוש את העולם. השם "הלמוט ברגר" הופיע על דפי המגזינים הפופולאריים מיד לאחר צאת הסרט "מות האלים". המבקרים חזרו פה אחד: השחקן הזה נולד לסרט! "החיה הבלונדינית" התמודדה בצורה מושלמת עם תפקידו של הנבל מרטין פון אסנבק, חנון ממשפחה מפוארת של תעשיינים, "פרח של רע". ההצלחה המטורפת, שהביאה את ברגר לתפקיד היורש ליצרנים הגרמנים, אוחדה על ידי חידוש קולנועי אחר - סרטו של ויסקונטי "לודוויג". כאן התגלגל הלמוט כמלך בוואריה. והגלגול נשמות זה היה פשוט מדהים - מביט באדם עם נשמה נאיבית, אם כי חולה, איש לא הטיל ספק בכוונותיו של "השליט" לבנות מצב ייחודי שבו הרמוניה ויופי שלטו.
משחק מדהים, פירוק מיידי בתמונה - זה מה שהפגין הלמוט ברגר על הסט. סרטים בהשתתפותו הביאו לבמאים רווח ותהילה.באיטליה עבד עם ויטוריו דה סיקה, פלורסטנו ונקיני. הוא צולם על ידי הבמאי האוסטרי אוטו שנק, האמריקאי לארי פירס, הספרדי ישו פרנקו ורבים אחרים. התפקידים לא רק הצליחו - זה היה ממש מסחרר. הם ניסו לא לדבר על זה, אך רבים האמינו כי הסיבה להצלחה כזו נעוצה בתמיכה המוסרית של הוויסקונטי.
חיים אישיים
לא היה שום תרופה לכישוף "פרח הרשע" המגנטי. והראשון לא התנגד ללוצ'ינו ויסקונטי. הבמאי לא היה האדם הראשון בחייו של הלמוט, אך הוא היה האדם הראשון שלא ניתן היה לקרוא לו רגשות שאליו הוא משיכה פשוטה. הם הלכו לאורך השאנז אליזה, טיילו והיו מאושרים בדרכם שלהם. לאחר שנים רבות, מודה ברגר בספרו: בהתחלה זה היה רק משחק של אהבה, שבסופו של דבר צמח לתחושה של כוח לא אמיתי. ההצלחה של הלמות 'הייתה הדאגה העיקרית של הוויסקונטי. זה הוא שממש הכריח את השחקן המתחיל להמשיך בלימודיו, קרא אותו הרבה (לרוב אלה היו ספרי לימוד בתולדות האמנות), לימד אותו איטלקית. ויסקונטי הכיר את ברגר לכוכבי עולם - דיוות אופרה, מנצחים, מלחינים ורקדנים. לוצ'ינו ויסקונטי ממש "יצר" את הלמוט - בתור פיגמליון גלאטיאה. מהבמאי, השחקן למד להבין אמנות, התאהב במוזיקה, ציור ואדריכלות.
רק דבר אחד ניתן לומר על היחסים בין הלמוט ללוקינו - הם חיו בהרמוניה מושלמת. המריבה הראשונה והאחרונה שלהם התרחשה ערב הצילומים של לודוויג. הלמוט, בסתר מויסקונטי, ברח לקיצביהל, אתר סקי פופולרי. הסיבה שבגללה הבמאי לא רצה להרפות מברגר הייתה רצינית ביותר - הוא חשש שהשחקן יפגע בעצמו במהלך הסקי. כדי למנוע בעיות אפשריות, השתמש הבמאי בכוח: לודוויג העתידי ממש הורד מההר וחזר בחזרה.
העבודה המשותפת האחרונה של האוהבים הייתה הציור "דיוקן משפחתי בפנים". היא גם התגלתה כתפקיד הבהיר האחרון של השחקן. מותו של לוצ'ינו ויסקונטי היווה מכה אמיתית עבור ברגר. היא הפתיעה אותו: השחקן, בעצת יקירתו, טס לריו דה ז'ניירו. לאחר חציית האוקיאנוס האטלנטי, הגיהינום (כפי שנקרא השחקן ויסקונטי) פגש את פלורינדה בולקן ואחיה. התנהגותם נראתה חשודה בעיני ברגר, אך הוא לא הצליח מיד להבין כי שני אלה מסתירים ממנו משהו. רק כמה שעות לאחר מכן נודע הלמוט ברגר שלוקינו נפטר. קשה לדמיין כיצד הרגיש הלמוט כאשר איבד מיד את חברו המבוגר, את מורו ואת אהבת חייו. בהמשך הוא יגיד: "הטרגדיה העיקרית של חיי היא שבגיל 32 התאלמנתי." יום השנה הראשון למותו של ויסקונטי היה בלתי נסבל עבור ברגר. ב- 17 במרץ 1977 לקח השחקן מנה קטלנית של כדורי שינה. עקרת הבית מריה הצילה אותו: חשה שמשהו לא בסדר, היא הגיעה ומצאה את הלמוט כבר מחוסר הכרה. הרופאים אליהם התקשרה מריה הצליחו להוציא את ברגר מהחיים שלאחר המוות.
ירידה בקריירה
תהילתו של השחקן פחתה במהירות. גבר יפה תואר בעל חזות ארית נראה כי איבד את כישרונו, ואיתו את הדייקנות שלו בבחירת תפקידים חדשים. הוא החל להופיע בסרטים באיכות נמוכה. נראה שהכוכב הבהיר שלו שקע לנצח. החיים ירדו גם הם - הלמוט התחיל לשתות, לצאת למסע ארוך. כמובן, היו גם ניסיונות לחיות "כרגיל": הגיהינום אפילו התחתן עם שחקנית. נכון, נישואים אלה התבררו כלא מוצלחים, אם כי ילד הופיע ממנו. החיים חייכו שוב לשחקן - בשנות השמונים הופיע שוב הלמוט ברגר על המסכים. התפקידים בסדרות הטלוויזיה "שושלת" ו"פנטומאס ", כמו גם פרק ב"הסנדק", למרות שהעלו את הדירוג, עדיין נחותו משמעותית מיצירות קודמות. ברגר מעולם לא הופיע שוב בסרטים בתפקידו הקודם.
פרסים
1969 התאפיינה בכך שהלמות 'היה מועמד לגלובוס הזהב על תפקידו בסרט "מות האלים". ואז כלל הפסטיבל היוקרתי הזה את המועמדות "השחקן החדש הטוב ביותר".תפקידו של לודוויג השני זיכה את ברגר בפרס דויד די דונטלו הלאומי האיטלקי. ובשנת 2007 הוענק להלמוט ברגר פרס טדי. פסטיבל ברלין שלה מעניק פרסים על הסרטים הנוגעים לנושאים של מיעוטים מיניים.
