התותח הוא אחד מכלי הנשק הגדולים הראשונים. החוקרים לוקחים לרוב את שנת 1354 כמועד המצאת האקדח, אם כי הראיות הראשונות לשימוש בו נמשכות שלושים שנה קודם לכן. רק חיילים ותיקים יכלו לירות מהתותחים הראשונים, "הצעירים" פשוט לא הורשו.
הוראות
שלב 1
על תותחים מודרניים, לפני שאתה יורה, התקן מכשיר מיקוד מיוחד - פנורמה. השג את הקואורדינטות של היעד והזן אותן למחשב הקולי, או הגדר את הפרמטרים במכשיר הייטינג. בדוק את דיוק הכוונה במצב ידני. דיוק הכוונה מושג באמצעות מכשירים אופטיים מיוחדים המחוברים לקנה.
שלב 2
תן את ההזמנה למעמיס, שעליו לדחוף את המחסנית לחבית או להפעיל את מכשיר הטעינה (תלוי בסוג המכשיר). ללחוץ על ההדק. הזריקה נורתה.
שלב 3
תוך שניות ספורות, כאשר התיקון של הכוונה מעט במקומה יתוקן על האקדח, האקדח יהיה מוכן לירות שוב. עם זאת, בתנאי לחימה אמיתיים, רובים (כלומר אקדחים מסוג זה) החליפו מזמן סוגים קלים יותר של כלי נשק, ולכן כיום ניתן לירות רק במופעי שחזור או במשחקי מחשב.
שלב 4
אחד התותחים הראשונים היה בולי עץ קצרים וגליליים, ריקים מבפנים ומתרחבים בחלקו העליון. תא המטען של בולי עץ שכזה התמלא במעין "אבקת שריפה": תערובת של גופרית, פחם ומלח. למעלה הונחו כדור תותח או "חיצים קצרים" (ברגים), והאבקת שריפה הוצתה דרך חור הצתה מיוחד.
שלב 5
במהלך המאות הבאות, תהליך הירי עבר שינויים ניכרים - מהתותחים הם ירו כדורי תותח מברזל יצוק, פצצות, פגזי תבערה או תלת מימדי. התותחים הועמסו מהלוע, אבק השריפה הוצת בחור הזרע והם ירו רק באש ישירה. האקדח ירה בין 6 ל -10 יריות לשעה, יש לציין כי במאות ה-15-18 לא היה קצב האש של הנשק, ככלל, תפקיד חשוב. התותח ירה כמה מאות מטרים, תוך שהוא משמיע הרבה רעש, ויצר הבזק בוהק בוהק וילון של עשן סמיך. כל זה, כפול אפקט ההפתעה, הפך את הנשק ליעיל מאוד בקרב.
