עבודותיו של אנטונין דבוז'אק מאופיינות בעושר מלודי ובחומרת הצורה. במוזיקה שלו הקלאסיקה שזורה במניעים בוהמיים ומורביים עממיים. עד כה מדברים על אנטונין דבוז'אק כמלחין הצ'כי המשמעותי ביותר. אבל עלייתו לתהילה לא הייתה קלה …
הכשרה במוזיקה ונישואין לאנה
אנטונין דבוז'ק נולד בשנת 1841. הגורל נועד לו להיוולד בכפר קטן שנמצא לא הרחק מהטירה הצ'כית מימי הביניים נלאגוזבס. בגיל שש נשלח אנטונין לבית ספר למוזיקה כפרית. המנטור הראשון של הילד היה אורגן אורגני רגיל.
ומשנת 1854 עד 1857 הוא שולט בפסנתר ובאורגן במקום שנקרא זלוניץ. כשהיה דבוראק בן שש עשרה, הוא רצה להמשיך בחינוך. והוא התחנן בפני אביו שייקח אותו על עגלה לפראג. שם נכנס דבוראק לבית הספר לעוגבים, שהכשיר מוזיקאים מקצועיים. לאחר שלמד שם, כמו שצריך, במשך שנה שלמה, עבר בהצלחה את בחינות הגמר.
בשנת 1859 הצליח דבוז'אק להשיג עבודה בהרכב של המנצח קארל קומזק, ומשנת 1862 הוא היה בתזמורת התיאטרון הזמני, שם לקח חלק בליווי המוסיקלי של האופרות של מלחין ראוי אחר - Bedrich Smetana. בשנת 1871 עזב אנטונין את התזמורת הזו כדי להקדיש זמן רב יותר ליצירת יצירות מקוריות.
בראשית שנות השבעים התאהב דבוראק הצנוע באחד מתלמידיו - ג'וזפין צ'רמיאקובה. הוא הקדיש לה אוסף ווקאלי שלם - "ברושים". אבל זה לא עזר: היא בחרה בגבר אחר ועזבה את פראג. מעט מאוחר יותר הציע אנטונין לאחותה של ג'וזפין אנה. הילדה הסכימה, ובשנת 1873 התחתנו האוהבים. אנטונין ואנה הקימו משפחה חזקה מאוד, חיו יחד 31 שנה והפכו להורים לתשעה ילדים.
הצלחה עולמית והזמנה לארה"ב
באמצע שנות השבעים כבר יצר דבוראק יצירות רבות בז'אנרים פופולריים - סימפוניות, אופרות, יצירות אינסטרומנטליות קאמריות. בשנת 1877 זכו הערכה ליצירותיו של דבוראק למלחין מבריק אחר - ברהמס (לימים נוצרו יחסי ידידות ביניהם).
ברהמס נתן תנופה חזקה לקריירה של דבוראק. הוא פנה למו"ל המוזיקה המכובד פריץ זימרוק, שהוציא בשנת 1878 את "הריקודים הסלאביים" של דבוז'אק. לאחר השחרור, אוסף זה הפך פופולרי באופן מיידי.
בשנת 1880 הם למדו על דבוריק מחוץ לגבולות ארצם. במשך חמש עשרה השנים הבאות סייר אנטונין בהרחבה כמנצח במדינות שונות בעולם. כך, למשל, בשנת 1883 נסע דבוראק לבריטניה להופיע ונשאר שם זמן רב. בהיותו באלביון הערפילי כתב את הסימפוניה מספר 7 אותה הקדיש ללונדון. הוא הוצג למאזינים בשנת 1885.
ידוע שדבוראק היה במכתבים פעילים עם צ'ייקובסקי, ובהתעקשות המלחין הרוסי ביקר במוסקבה ובסנט פטרסבורג בשנת 1890 כדי להשמיע קונצרטים בערים אלה.
ובשנת 1892 הוא הוזמן לארצות הברית להיות ראש הקונסרבטוריון. דבוראק נענה להזמנה זו. בארצות הברית, בשנת 1893, חיבר את אחת מיצירותיו היפות ביותר - הסימפוניה (התשיעית ברציפות) "מהעולם החדש". בנוסף, בשנת 1893 הוא ביקר בפזורה הצ'כית, שהתגוררה אז באיווה. בחברת עמיתיו בני ארצו הוא חיבר, כפי שעולים ביוגרפים, שתי רביעיות מיתרים.
חזור לצ'כיה ומוות
בשנת 1895, אפשר לומר, בשיא תהילתו, קיבל דבוראק החלטה (בעיקר בגלל נוסטלגיה חזקה) לחזור למולדתו. לאחר שהתיישב בפראג, המשיך דבוז'אק ליצור, עם דגש על הלחנת אופרות ומוזיקה קאמרית. ובשנת 1901 הוא מונה להוביל את הקונסרבטוריון של פראג. כמובן, בני ארצות הבינו כמה תרם דבוראק לתרבות הצ'כית.
אנטונין דבוז'אק נפטר במאי 1904, מותו הפתיע ממש את כולם. הוא נקבר בבית העלמין של וישהראד.
