ברינו ג'יג'ינו דה מלו הוא כדורגלן, ספורטאי ושחקן שחור ברזילאי. תפקידו היחיד הידוע היה בסרט "אורפיאוס שחור".
ביוגרפיה
ברנו מלו נולד ב- 7 בספטמבר 1931 בעיר פורטו אלגרי, בירת מדינת ריו גרנדה דו סול בדרום ברזיל. משפחתו הייתה ענייה מאוד ובקושי הסתיימה. ברינו הקטן עזר לאמו למכור תרנגולות. עקב עוני, הילד הצליח לסיים רק את בית הספר היסודי.
מנעוריו ברינו חיבב כדורגל. ברינו החל את קריירת הכדורגל שלו במועדון Gremio Esportivo Renner, בעיר הולדתו פורטו אלגרי. עם קבוצה זו הוא זכה באליפות גאוצ'ו ב -1954.
בשנת 1957 עבר לריו דה ז'ניירו והפך לכדורגלן מקצועי במועדון פלומיננסה. בנוסף אליהם הוא שיחק לעתים קרובות במועדון ה- FS של סנטוס, שם פגש את שחקן הכדורגל המפורסם פלה.
פעם ברינו טייל ברחובות ריו דה ז'ניירו ופגש במפתיע את הבמאי מרסל קאמי. הבמאי עצר את הכדורגלן ושאל אם הוא רוצה לקחת חלק בצילומים כשחקן?
קריירה
לאחר קבלת האישור, קאמי לקח את מלו לתפקיד הראשי בסרטו הקלאסי "אורפיאוס שחור" משנת 1959 (שכותרתו במקור אורפיאוס כושי), בו מילא מילא דמות בשם אורפיאוס. הבמאי הוקסם מהמבנה הפיזי של ברינו, שאגב תאם באופן מושלם את דמותה של הדמות הראשית. על פי האגדה, ברינו, שלא יכול היה לדבר מילה בצרפתית, ובקושי יכול היה לכתוב בברזילאית בגלל האטרקטיביות הפיזית שלו, הצליח לזכות בתחרות מיותר מ -300 מועמדים לתפקיד הראשי.
אורפיאוס שחור או אורפו כושי הייתה טרגדיה רומנטית משנת 1959 שצולמה בברזיל על ידי הקולנוען הצרפתי מרסל קאמי. בנוסף לברנו דה מלו, כיכבה השחקנית האמריקאית מרפסה שחר. הסרט מבוסס על מחזהו של ויקיניוס דה מוריי אורפו דה קונסנסאו, שבעצמו היה עיבוד לאגדה היוונית העתיקה של אורפיאוס ואורידיצה בהקשר המודרני של שכונות העוני והקרנבל של ריו דה ז'ניירו. הסרט הוא שיתוף פעולה בינלאומי בין חברות הפקה מברזיל, איטליה וצרפת. רוב פרקי הסרט צולמו במורו דה בבילוניה, באזור לממה בריו דה ז'ניירו.
עלילת הסרט מפרשת מחדש את המיתוס על אורפיאוס לאור העוני והסבל של מעמד העובדים הברזילאי, המתבטא בבירור על רקע הקרנבל הברזילאי המפורסם בעולם. נהג חשמלית שחור שחור בשם אורפיאוס פוגש בחורה זרה חמודה Eurydice בעת נסיעה לאורך המסלול. לאחר סיום המשמרת שלהם הם נפגשים ומבלים לילה מטורף בקרנבל הברזילאי. עם זאת, אהבתם של זוג צעיר מסתיימת בטרגדיה.
מוזיקת הבוסה נובה נבחרה לפסקול הסרט. השירים שנשמעו בסרט ידועים בזמננו. ביניהם A Felicidade, Samba de Orpheus ו- Manha de Carnaval, שנכתב על ידי המלחינים הברזילאים אנטוניו קרלוס הובימה ולואיס בונפה. ההרכב האחרון ידוע גם בשם "יום בחיי שוטה" ובוצע על ידי הדמות אורפיאוס. בגרסה המקורית של הסרט, השיר בוצע על ידי ברינו מלו עצמו, אך בהמשך קולו הושמע מחדש על ידי הזמר אגוסטיניו דוס סנטוס.
אורפיאוס הפך לתפקיד המצליח היחיד בכל קריירת המשחק של ברינו. ביקורות המבקרים על הופעתו, לעומת זאת, היו מעורבות מאוד. לדוגמא, הכתב בוסלי קרוותר כתב מאמר ב"ניו יורק טיימס "בשנת 1959 לאחר שצפה בסרט, ובו מתח ביקורת על מלו כשחקן עד הרגע. בפרט הוא כתב כי ברינו משחק את תפקידו יותר כרקדן מאשר כשחקן שמגלם את תפקידו של גבר מאוהב.
מנקודת מבטם של מבקרים אחרים, הופעתו של מלו תוארה כטבעית, וחשפה את כישרון המשחק האמיתי שלו.כך למשל, הוליס אלפרט, במאמר שכתב Saturday Review, מכנה את ההופעה של ברינו ראויה להערצה. בסופו של דבר, המבקרים הסכימו שמלו בתפקיד אורפיאוס לא נראה כל כך שלילי. שהשחקן קיבל "אורפיאוס נאה ואמיץ, שזרח כשהוא מכוסה בזיעה."
הסרט צולם בסגנון ניאו-ריאליזם וזכה להצלחה בינלאומית ענקית בקרב המבקרים והקהלים. הסרט זכה במספר פרסים עולמיים, ביניהם פאלם ד'אור בפסטיבל קאן בשנת 1959, פרס גלובוס הזהב לסרט הסרט הזר הטוב ביותר לשנת 1960, והיה מועמד (אך לא זכה) לאוסקר 1960. השנה קטגוריה "הסרט הטוב ביותר בשפה הזרה".
עם זאת, מלו לא היה צוות השחקנים לפרסים. רק למעלה מ -40 שנה מאוחר יותר, בשנת 2005, ברינו מלו, על חשבון ממשלת ברזיל, הצליח להשתתף בפסטיבל קאן בהזמנת מפיקי הסרט התיעודי משנת 2005 "בחיפוש אחר אורפיאוס שחור" (Em Busca do Orfeu negro / A la recherché d'Orfeu) של הפקה צרפתית-ברזילאית משותפת. בטקס הפרסים מלו לא היה לבד, אלא בחברת ידידו פלה ושר התרבות דאז של ברזיל, גילברטו גיל. שלושתם הפכו לאזרחי כבוד של אחת הערים הצרפתיות.
מלו חלק את שכרו שקיבל עבור הסרט "אורפיאוס שחור" עם חברו - הכדורגלן פלה.
יצירתיות שלאחר מכן
אחרי "אורפיאוס שחור", ברינו מלו כיכב בכמה סרטים לא מוכרים יותר:
- סן ראטה דה פורטו (1963);
- Os Vencidos (1963);
- "על סנטו מודיקו" (1964);
- נגרינו דו פסטוריו (1973) ככושי;
- האסיר מריו (1988) הוא סרט פשע מאת רונלד ביגס, בכיכובו של מלו בתפקיד סילנסיו.
עם זאת, מלו מעולם לא הצליח להפוך לשחקן קולנוע מקצועי ונאלץ להתפרנס כשחקן כדורגל. באותה תקופה, לתעשיית הקולנוע הברזילאית לא היה מימון, ושחקנים רבים לא יכלו להאכיל את עצמם אך ורק בדמי הצילום. אנשים רבים נאלצו להרוויח כסף איפשהו. לכן רק למעטים יש קריירת משחק מצליחה. מלו, במיוחד, נאלץ להמשיך לשחק כדורגל מקצועי.
בשנת 2004, שני יוצרי צרפת צרפתיים, ברנרד טורנוס ורנה לטזגוס, החליטו לצלם סרט תיעודי על ההשפעה של אורפיאוס השחור על עולם המוסיקה הברזילאית, בפרט על תנועת המוסיקה בוסה נובה. לצורך צילומי הסרט שנקרא "בחיפוש אחר אורפיאוס שחור" (2005) נאלצו יוצרי הסרט למצוא את ברינו דה מלו ולהבטיח את השתתפותו בצילומים בתפקיד הראשי.
חיים אישיים
ברינו חי את רוב חייו בפלוריאנופוליס, מדינת סנטה קטרינה, ברזיל.
מלו התחתן פעמיים ויש לו חמישה ילדים. הוא גר עם אשתו הראשונה תקופה קצרה בנובו-המבורג. היא ילדה לו ארבעה ילדים, ולאחר מכן הם התגרשו.
אשתו השנייה, אמיליה סנטוס-קוראה, הידועה יותר בכינויו מאנה, ילדה את ילדו החמישי - בת שקראה לטיסיה. גם מלו התגרש ממנה.
לאחר סיום קריירת הכדורגל שלו התמכר מלו להימורים וחי בעוני עד סוף ימיו, אם כי הרוויח כסף טוב כשחקן בפרסומות בטלוויזיה וכמאמן כדורגל. בשנים האחרונות לחייו הוא נאלץ לעבוד כנהג, עובד ואפילו מוכר עיתונים.
לאחר שהגיע לגיל הפנסיה, המדינה נתנה לו קצבה מינימלית (שווה ערך ל -150 יורו לחודש) והוא נאלץ לחזור לשכונות העוני בעיר הולדתו פורטו אלגרי.
ברינו מלו נפטר ב -11 ביולי 2008 בגיל 76 בשכונות העוני של עירו ברזילאית פורטו אלגרי מדום לב. באותה תקופה הוא כבר מזמן היה בודד ורושש. גופתו נמצאה על ידי שכנים כמה ימים לאחר מותו. זמן קצר לפני מותו עבד מלו על כתיבת האוטוביוגרפיה שלו. גופתו נקברה בבית העלמין חואן XXIII.
כוכבתו המשותפת בסרט השחור אורפיאוס, השחקנית האמריקאית מרפסה דון, שרדה את מלו ב -42 יום בלבד.היא נפטרה בפאריס, צרפת מהתקף לב בגיל 74.
החל משנת 2008 היה בהכנה סרט תיעודי נוסף על סיפור חייהם של ברינו דה מלו, דסקוברטה דה אורפו, בבימויו של רנה גויה פילו ואלכסנדר דרלם. הם אספו מעל 10 שעות של סרטונים על חייו האישיים של השחקן. הטיזר הראשון של הסרט הוצג בשנת 2008 בפסטיבל הסרטים גראמאדו.
