מיכל בת-אדם היא במאית, מפיקה, תסריטאית, שחקנית ומוזיקאית ישראלית. היא התפרסמה בזכות היותה האישה הראשונה בישראל שצילמה סרט עלילתי. ציוריו של בת-אדם מוקדשים ליחסים משפחתיים מורכבים וסותרים. מספר סרטים חוקרים את הגבול בין שפיות למחלות נפש. חלק מהסרטים הללו מכילים אלמנטים אוטוביוגרפיים מחייה של מיכל.
ביוגרפיה
מיכל בת-אדם (לבית ברסלבה) נולדה בעיר עפולה הישראלית. הוריה, אמימה ואדם רובין, היגרו מוורשה בשנת 1939.
בגיל צעיר התגוררה מיכל עם הוריו בחיפה. אמה של מיכל ג'מימה סבלה ממחלת נפש ולא יכלה לטפל בילדים. כשהייתה מיכל בת 6 נשלחה לקיבוץ מרחביה שבעמק חרוד, שם התגוררה אחותה הגדולה נטע.
בעודם גרים בקיבוץ, שתי האחיות שינו את שמות המשפחה מרובין לבת-אדם, שפירושם בעברית "בתו של אדם". בגיל 17 מיכל עזבה את הקיבוץ וחזרה לאמה לטפל בה.
חולמת להיות מוזיקאי, בת-אדם החלה ללמוד באקדמיה למוסיקה בתל אביב. אך בנקודת זמן מסוימת היא התעניינה בתיאטרון ולאחר האודישן, שינתה את מקום לימודיה לבית הספר לאמנויות הבמה בית צבי, הממוקם בעיר רמת גן. בבית ספר זה נעזר בכוכב העתידי בפיתוח כישורי משחק.
ההצגות הראשונות של בת אדם התקיימו על במות התיאטרון הלאומי של הבימים, תיאטרון הקאמרי ותיאטרון חיפה. השחקנית הצעירה כיכבה לעתים קרובות בהופעות.
קריירה
בשנת 1972 קיבלה מיכל את תפקידה הראשי הראשון בסרטו של בעלה לעתיד משה מזרחי "אני אוהב אותך, רוז". הסרט השתתף בפסטיבל קאן בשנת 1972 והיה מועמד לפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. עם תפקיד זה הקריירה של בת-אדם החלה על גבי מסכי הקולנוע.
אחרי תקופה רומנטית קצרה, בת-אדם ומזרחי התחתנו. זה קרה בשנת 1973. לאחר מכן, מיכל החלה להופיע ללא הרף בסרטי העלייה שלה: "בית ברחוב חלוש" (1973), "בנות, בנות" (1973) ו"נשים "(1996). ראוי לציון במיוחד עבודתה של מיכל בתפקיד הראשי על מאדאם רוזה (1977), שזכתה באוסקר מטעם צרפת לסרט הטוב ביותר בשפה הזרה.
בסוף שנות השבעים עבר בת-אדם לפריז, שם החל את דרכו כבמאי ותסריטאי. סרטה הראשון היה רגעים (1979), הפקה משותפת צרפתית-ישראלית. בארצות הברית סרט זה ידוע בשם "אחד את השני". התמונה הוקדשה למערכת היחסים הלסבית בין שתי השחקניות. במקביל לעבודתה כבמאית ותסריטאית, מיכל מילאה גם את אחד התפקידים בסרט זה. הסרט זכה לביקורות חיוביות מצד מבקרים וגם לתהילה שערורייתית בזכות מספר רב של סצנות מפורשות המוקדשות ליחסים הקשים בין הגיבורות.
בתחילת שנות השמונים הוציאה בת אדם שני סרטים עם כמה אלמנטים אוטוביוגרפיים. הראשון הוא Thin Line (1980) על אם הנאבקת במחלת נפש, השנייה היא מעיין צבי, המוקדשת לנערה צעירה שהשאירו הוריה בקיבוץ.
בסוף שנות השמונים, מיכל צילמה שני עיבודים קולנועיים ספרותיים בשם מאהב (1986) ואלף ואחת נשים (1989). בנוסף שיחקה בדרמת הטלוויזיה "מעוף של דוד פרץ" (1993).
בסרטים המאוחרים שלה איה: אוטוביוגרפיה מדומה (1994) ומאיה (2010), היא תחזור להציג סצנות מהביוגרפיה שלה.
נכון לעכשיו, בת-אדם עובדת כמורה באוניברסיטת תל-אביב ובאמבסקורה הקאמרית, עובדת כבמאית ושחקנית, מבצעת רסיטלים של שירה סולו ואף הקליטה תקליטור עליו היא קוראת שירה בליווי מוסיקה של הקומפוזיציה שלה.
בַּעַל
בעלה הראשון והיחיד של בת אדם היה משה מזרחי, במאי קולנוע ישראלי מפורסם. נולד במצרים בשנת 1931, עלה לארץ בשנת 1946, למד קולנוע בצרפת.הוא זכה באוסקר על סרטו מאדאם רוז, המספר את סיפורה של זונה פריזאית לשעבר ששרדה את אושוויץ.
משה עשה 14 סרטים בישראל ובצרפת. שלושה מהם קיבלו מועמדות לפרס האוסקר לסרטים הטובים ביותר בשפה זרה. אלה הם "אני אוהב אותך, רוז", "בית ברחוב חלוש" ו"מדאם רוז ", והאחרון שבהם קיבל את הפרס.
בשנת 1994 נקרא שמו של פסטיבל חיפה על תרומות חייו לקולנוע הישראלי.
עד שנת 2009 לימד משחק באוניברסיטת תל אביב, היה עובד מוביל בסדנת הצילום של בית הספר לקולנוע באוניברסיטה זו.
משה מזרחי נפטר בשנת 2018 בגיל 86.
משחק יצירתיות
מיכל בת-אדם כיכבה בסרטים הבאים כשחקנית:
- "אני אוהב אותך, רוז" (1972);
- "בית ברחוב חלוש" (1973);
- בנות, בנות (1973);
- איש רחל (1975);
- מאדאם רוז (1977);
- רגעים (1979);
- המשחק האמיתי (1980);
- "חנה ק." (1983);
- המנה הכסופה (1983);
- עתליה (1984);
- שגריר (1984);
- המרגל הבלתי אפשרי (סרט טלוויזיה משנת 1987);
- מאהב (1986);
- איה: אוטוביוגרפיה דמיונית (1994);
- נשים (1997);
- "BeTipul" (סדרת טלוויזיה 2008).
מכוון יצירתיות
כבמאית ותסריטאית, מיכל בת-אדם הוציאה את הסרטים הבאים:
- רגעים (1979);
- הקו הדק (1980);
- הילד פוגש את הילדה (1982);
- מאהב (1986);
- אלף ואחת נשים (1989);
- אשת העריק (1991);
- הטיסה של הדוד פרץ (1993);
- איה: אוטוביוגרפיה דמיונית (1994);
- אהבה ממבט שני (1999);
- החיים הם החיים (2003);
- מאיה (2010).
פרסים והישגים
פרס מכון הקולנוע הישראלי לשחקנית הטובה ביותר בסרט I Love You Rose (1972) ואתליה (1984).
פרס מכון הקולנוע הישראלי לסרט הטוב ביותר והבמאי הטוב ביותר לרגעים (1979) והקו הדק (1980).
פרס אופיר על מפעל חיים לקולנוע 2019.
