תיאודור מייר ביקל הוא שחקן אוסטרי-אמריקאי של תיאטרון, קולנוע, טלוויזיה. מוזיקאי, זמר, מלחין, פוליטיקאי. מועמד לאוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר בדרמת הפשע Chained Up משנת 1958.
הביוגרפיה היצירתית של האמן כוללת יותר מ -150 תפקידים בפרויקטים של טלוויזיה וקולנוע. מבקרי הקולנוע ציינו שוב ושוב שביקל היה אחד השחקנים המגוונים והמוערכים ביותר בתקופתו. הוא שלט בכמה שפות אירופאיות ומזרחיות, היה חבר בארגון הבינלאומי MENSA, המאחד אנשים עם מנת משכל גבוהה ביותר.
בתור מוזיקאי וזמר העניק תיאודור עדיפות למוזיקה עממית ולשירי עם. הוא ביצע אותם ב -20 שפות וליווה את עצמו בגיטרה, מפוחית, בלאלייקה ומנדולינה. בשנת 1958 הוציא ביקל דיסק עם השיר העממי "שירי צועני רוסי". האלבום, שהוקלט באלקטרה רקורדס, נותר בשיאו במשך שנתיים.
לעתים קרובות הוא שיחק נבלים ודמויות שליליות, אך תמיד ניסה לחשוף את התמונה כל כך עמוק עד שבסופו של דבר הקהל ספוג אהדה לאנטי גיבורים שלו.
באביב 2005, הכוכב האישי של המבצע נחשף בשדרת התהילה בהוליווד במספר 6233.
ביוגרפיה קצרה
תיאודור נולד באוסטריה באביב 1924 למשפחתם היהודית של מרים ג'יזלה ריגלר ויוסף ביקל-הסנפרנץ, שהיו עולים מבוקובינה, הממוקמת במרכז אירופה.
במשך שנים רבות היה אבי הילד חבר בארגון ובתנועה לאומנית הדוגלת בשיקום המדינה היהודית ונלחם על זכויות העם היהודי. כשנולד בן במשפחה, הוא כינה אותו תיאודור לכבוד מייסד הציונות המודרנית, תאודור הרצל.
ב -1938 סופחה אוסטריה לגרמניה, נאלצה המשפחה לצאת לפלשתינה, שם עזרו להם חברים לקבל דרכונים זרים.
תיאודור התחנך בבית הספר מקווה ישראיי. ואז הצטרף לקיבוץ כפר המכבי, קהילה יהודית בה אנשים עסקו בעיקר בחקלאות.
יצירתיות נכנסה לחייו של הילד כנער. הוא החל להופיע מוקדם בתיאטרון הבימה בפלסטין, שם הוצגו יידיש. מאז שנת 1958 הפך האתר לתיאטרון הלאומי של ישראל וממשיך לפעול בתקופה הנוכחית.
בשנת 1943 הפך ביקל למארגני תיאטרון הקאמרי הישראלי. רוב השחקנים העובדים בתיאטרון התחנכו בברית המועצות, ורבים למדו תחת סטניסלבסקי עצמו. מאוחר יותר אמר תיאודור לא אחת כי צבר ניסיון שלא יסולא בפז בעת שעבד בקאמרי.
בשנת 1945 נסע תיאודור לאנגליה כדי להמשיך בלימודי משחק באקדמיה המלכותית לאמנות דרמטית.
במהלך מלחמת ערב-ישראל שהחלה בשנת 1948, ביקל בחר שלא לחזור לישראל. בספרו האוטוביוגרפי כתב כי רבים מקרובי משפחתו וחבריו האמינו כי פשוט אין לו מספיק אופי, וחלקם רואים במעשהו עריקה. הוא עצמו מעולם לא הצדיק את מעשיו, אך פעמים רבות במחשבותיו חזר לאותה תקופה ותהה אם עשה את הדבר הנכון בכך שנשאר באנגליה. אולי הוא מעולם לא סלח לעצמו.
ביקל עבר לאמריקה בשנת 1954, ולאחר 7 שנים קיבל את אזרחות ארצות הברית.
דרך יצירתית
בשנת 1948 החל תיאודור להופיע על בימת התיאטראות בלונדון. מ 'רדגרייב המליץ על ל' אוליבייה לקחת אותו ללהקה כאנדרסטודיד למחזה "חשמלית ששמה תשוקה", שהועלתה על פי מחזהו של טי וילמס. האמן גם קיבל את ההזדמנות לשחק תפקיד קטן בהצגה.
פעם המבצע המוביל של הלהקה הצטנן וחלה ממש לפני ההופעה. תיאודור פנה לשחקנית ויויאן ליי בהצעה לקיים איתו חזרה כדי שיוכל להחליף את השחקן החולה אם תחליט שהוא מתאים לתפקיד.ואז לי השיב לתיאודור שהיא רואה בו מקצוען ואם זה לא היה כך, לורנס לעולם לא היה לוקח אותו לתיאטרון שלו. באותו ערב עלה ביקל לבמה וביצע את התפקיד בצורה מבריקה. לאחר ההופעה ניגשה אליו ויויאן ואמרה שהוא שחקן נפלא באמת.
ביקל הפך פעמיים למועמד לפרס טוני לברודווי. הפעם הראשונה בשנת 1958 בקטגוריה "שחקן המשנה הטוב ביותר בדרמה", ופעם שנייה בשנת 1960 בקטגוריה "שחקן המשנה הטוב ביותר במחזמר."
בשנת 2010 היה השחקן מועמד לפרס שולחן הדרמה על ביצועים מצטיינים בהופעה המבוססת על עבודותיו של שלום עליכם.
ביקל שלט בכמה שפות ונודע ביכולתו לגלם דמויות לאומיות שונות. הקריירה שלו כוללת את התפקידים של סוחר ארמני, פרופסור פולני, מאפיוזו איטלקי, קצין גרמני ובלשן הונגרי. הוא שיחק נבל רוסי ב"מסע בין כוכבים: הדור הבא "ונבל בולגרי בסדרת הטלוויזיה פלקון קרוס.
תיאודור הגיע לקולנוע בשנת 1948. בקריירה שלו, תפקידים בסרטים ובסדרות טלוויזיה פופולריות: "תיאטרון הטלוויזיה של קראפט", "המלכה האפריקאית", "מולן רוז '", "אל תיתן לי ללכת", "שיאה", "חבית עשן", "אלפרד היצ'קוק מציג "," תחת האויב שלנו "," כבול בשרשרת אחת "," שוט Rawhide "," כלב מפלנדריה "," אזור הדמדומים "," הגברת הנאה שלי "," נובמבר המתוק "," קולומבו "," הבית הקטן בערבה "," Island Fantasy "," Stuntmen "," Knight Rider "," Hotel "," הבלש מייק האמר ". מסע בין כוכבים: הדור הבא, התנפץ, זיכרונות חצות, בבל 5, המתחזה, פשע ועונש.
מוזיקאי, זמר ומלחין מקצועי, ביקל החל להקליט עבור אלקטרה רקורדס בשנת 1955. הוא הוציא כמה אלבומים עם שירי עם יהודים ורוסים.
בשנת 1959, יחד עם המוזיקאי המפורסם פיט סיגר, הוא הפך למייסדי פסטיבל פולק ניופורט.
בשנת 1964, תיאודור פתח את בית הקפה הראשון בלוס אנג'לס, שם נשמעה רק מוסיקה עממית. הפופולריות של המוסד הייתה כה גבוהה, עד שבקרוב נפתח מועדון "סמטת קוסמו", בו יכלו להופיע זמרים, מוזיקאים ומשוררים.
חיים אישיים
תיאודור התחתן 4 פעמים. האישה הראשונה בשנת 1955 הייתה השחקנית הישראלית עפרה איכילובה. הם התגרשו אחרי שנתיים.
בשנת 1967 התחתן ביקל עם ריטה וויינברג. הם חיו יחד עד 2008. באיחוד זה נולדו שני בנים: רוברט סימון ודניאל.
השלישית שנבחרה בנובמבר 2008 הייתה תמרה ברוקס. במאי 2012 נפטרה אשתו ותיאודור הפך לאלמן.
בדצמבר 2013 התחתן האמן שוב. אשתו הרביעית הייתה העיתונאית איימי גינזבורג, שאיתה חי תיאודור עד סוף ימיו.
ביקל נפטר בקיץ 2015 בגיל 91. הוא נקבר בקולבר סיטי בבית העלמין של פארק הזכרון הילסייד.
