Kohia ידוע לרבים. הרושם הראשוני של הצמח הצעיר שנראה הוא מענג. זה מדהים ביופיו הברקת העדינה. אבל, כמו כל הצמחים, יש לו גם חסרונות.
הדבר החשוב ביותר בגידול הקוהיה הוא פשטות וקישוט.
הצמח קשוח מאוד ומסתגל. זה לא תובעני לקרקעות. יגדל כמעט בכל מקום למעט מאוד כבד וחמוץ. קוקיה יראה דקורטיביות רבה על אדמות מזינות ורפויות.
הצמח סובל חום וסובל מאוד מבצורת. אך הוא יאבד מהאפקט הדקורטיבי שלו ויעבור לפריחה בקיץ מחניק. אמנם אין במה להתפאר: הפרחים שלה מאוד לא מתוארים וקטנים. לכן, במזג אוויר יבש, יש להשקות את הקוהיה. זה יהפוך עוד יותר אלגנטי ו"עליז "מהליכי מים.
קוצ'יה צומחת לגובה 1-1.5 מ '. עם העלווה הדקורטיבית שלה, היא, הנטועה במרכז, תחיה כל ערוגה. נטוע בשורה, הוא ישמש גבול לתקופת הקיץ. מתקבלים ממנו "גדרות" ירוקות.
ניתן להכין דמויות מקוצצות רבות מקוהיה. היא מסתפרת טוב ובמשך שנתית זה יתרון טוב. כל חנות פרחים יכולה לנסות את עצמה בפעילות מעניינת זו, ללא חשש מההשלכות של קלקול מראה הקוצ'יה, מכיוון שהיא צומחת ומתאוששת במהירות.
תכונות הצמח שיצבע בגווני ארגמן יביאו גם טעם ייחודי בסתיו.
מטאטאים מעולים עשויים מקוהיה, שתמיד לא יהיו מיותרים במשק הבית. אחרי הכל הם קראו לה - הכתר קוקיה לא בכדי.
הצמח כמעט ולא חולה, אך ריקבון אפשרי במזג אוויר ממושך ורטוב. גם מזיקים עוקפים אותה. רק בקיץ החם הוא יכול להיפגע מקרדית עכביש, שנגדה יש "כימיה".
קל להשיג זרעים ו"לרשום "קוצ'יה באתר שלך. זה מספיק לזרוע אותו פעם אחת וזה ייקח את "אישור השהייה" שלך במשך שנים רבות, כבר לא לוקח בחשבון את הרצונות שלך. קוהיה שייך למשפחת האובך והיא אחותו של הברבור שלנו. מכאן סיבולת וחיוניות כאלה.
בדרום ארצנו, בדרום מזרח סיביר ובמזרח הרחוק, גדל הקוהיה בטבע ונחשב לצמח אגרסיבי במיוחד.
