ויליאם ברדפורד שוקלי - חתן פרס נובל לפיזיקה 1956, מדען, חוקר וממציא אמריקאי, אחד המפתחים של טקטיקות הפצצה אסטרטגיות ויוצר הטרנזיסטור הדו קוטבי.
ילדות ונוער
הביוגרפיה של ויליאם שוקלי החלה בלונדון בשנת 1910, שם התגוררו באותה תקופה הוריו, זוג נשוי יוצא דופן במיוחד. ויליאם הילמן שוקלי, אבי המדען העתידי, פוליגלוט, ספקולנט, מהנדס כרייה, צאצא של מתנחלים ממייפלור, בנו של סקיף לווייתנים, היה בן יותר מחצי מאה כשפגש את אמו של ויליאם, מיי, שהייתה אז בת 30 ישן. מאי סיימה את לימודיה באוניברסיטת סטנפורד והפכה לסוקרת הנשים הראשונה בתולדות ארה ב.
שלוש שנים לאחר לידת בנם, בני הזוג שוקלי, שניהלו אורח חיים מפואר למדי ולא ידעו לרסן את התיאבון שלהם, נסעו הביתה לעיר פאלו אלטו בקליפורניה, כיוון שהכסף לחיים בוהמיים בלונדון נגמר. יומניה המפורטים של מיי מתארים את שנותיו הראשונות של ויליאם. בגיל 12 חודשים הוא כבר ידע את אותיות האלף-בית, נספרו, אך יחד עם זאת הוא היה תוקפני ביותר, והוריו חששו שבנם גדל חולה נפש.
בגלל הכישרונות יוצאי הדופן של הצאצאים, ההורים לא יכלו לבחור בית ספר עבורו במשך זמן רב. רק בגיל 8 הם שלחו אותו לאקדמיה הצבאית הפרטית היקרה פאלו אלטו. להפתעת אמו ואביו, ויליאם למד היטב, התעניין בספורט ואף גילה התנהגות טובה.
השכלה וקריירה
שנת 1927 הייתה שנת קו פרשת מים עבור משפחת שוקלי. באביב פנה ויליאם לאוניברסיטת קליפורניה, ובאותה שנה נפטר שוקלי האב משבץ מוחי והותיר למשפחתו מורשת די הגונה שסיפקה למאי ולוויליאם חיים חסכוניים אך נוחים.
לאחר שנה עבר ויליאם, שהשתלט על ידי שאיפותיו שלו ולא היה מרוצה מדי מאיכות ההשכלה "הכללית", למכללה קטנה אך יוקרתית להפליא בהנהגתו של חתן פרס נובל מיליקן. כאן התלמידים עסקו אך ורק במדעי היסוד, ובמיוחד במכניקת הקוונטים, אליהם הקדיש שוקלי ארבע שנים עוקבות. בהתחשב בכישרונו המדהים של התלמיד, פנה מיליקן לחברו, גם חתן פרס נובל (ופעמיים) לינוס פולינג, והוא ערך תוכנית לימודים לפיזיקאי הצעיר והמבטיח שוקלי.
בשנת 1932 המשיך ויליאם את לימודיו במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, ולבסוף התגבש כ"אינטלקטואל מבריק, שאינו מסוגל לחלוטין לתפוס נקודות מבט אחרות ", על פי חברו לכיתה, הפיזיקאי המפורסם סייץ.
בשנת 1933 סידר שוקלי חיים אישיים - ז'אן ביילי הפכה לאשתו, שכעבור שנה ילדה את בתו אליסון, ואז שני בנים, בשנים 1942 ו -1947.
בשנת 1936 עבד ויליאם על עבודת הדוקטורט שלו ובמקביל קיבל הצעה לעבוד במרכז המחקר המפורסם Bell Labs, שם גילה את תגליותיו החשובות הראשונות. על פי כמה דיווחים, היה זה שוקלי, יחד עם פיזיקאי אחר, פיסק, שפיתח את התוכנית הראשונה לכור גרעיני של אב-טיפוס ואת העיקרון של יצירת פצצה גרעינית בשנת 1939. עם זאת, ממשלת ארה ב לא העניקה פטנטים לממציאים במטרה למנוע פרויקטים אסטרטגיים ליפול לידיים פרטיות.
במהלך מלחמת העולם השנייה, שוקלי עסק בכל המשימות הצבאיות האפשריות בתחום תקיפות האוויר, צי הצוללות ואחרות. העבודה עבור חיל הים האמריקני וחיל האוויר אפשרה למדען לבצע מספר תגליות חשובות בתחום ההפצצות האסטרטגיות והציוד הטכני של הצבא, ובמקביל השפיעו ברצינות על נפשו. המשפחה עמדה על סף קריסה, והמדען עצמו צלל לתוך דיכאון עמוק, בשנת 1943, ועשה ניסיון לא מוצלח לירות בעצמו.
לאחר המלחמה פרש שוקלי ממחקר צבאי והיה מעורב מקרוב ביצירת מכשירי מוליכים למחצה.התוצאה של עבודתו הייתה יצירת הטרנזיסטור, פרויקט משותף עם מדענים ממעבדות בל, ג'ון ברדין וולטר ברטיין. יתר על כן, בשלב האחרון של העבודה, ויליאם לא לקח שום חלק, עליו הצטער מאוחר יותר, כשהוא מבין שאולי החמיץ את התגלית הגדולה ביותר בחייו. אך עד מהרה שוקלי החל לפתח את התיאוריה של טרנזיסטור הצומת - ועבודה זו זיכתה אותו בפרס נובל בשנת 1956.
סוף הקריירה והשנים האחרונות
בשנות השישים, ויליאם שוקלי היה אדם אובססיבי לפולחן האינטלקט שלו, ושילב כישרונות של תיאורטיקן מדהים ומורה מצוין, אם כי קשוח מאוד. הוא עזב את אשתו חולה הסרטן, מצא לעצמו חברה שהתפטרה איימי לנינג, שעמדה ביחסו המשפיל, בשנת 1956 פתח מעבדה על שמו, שהפכה לימים לאחד ממקורותיו של "עמק הסיליקון", שם בילה את מרבית שנותיו זְמַן.
בסופו של דבר כל זה הסתיים בשערוריית "שמונה בוגדנית" המפורסמת. לאחר עזיבת ה- G8 החליט שוקלי כי שכר את "האנשים הלא נכונים" ושינה את הדרישות למועמדים המעוניינים לעבוד בצוותו, והניח את נכונותם להישמע לכל פקודותיו ללא תלונה. עם זאת, התוכנית החדשה לא פעלה. לאחר שש שנים של ניסיונות מייסרים להמציא משהו, המעבדה נסגרה.
בשנת 1961 עברה שוקלי תאונה ובילתה שנה במיטת בית חולים. אז הוא נסחף לרעיונות האאוגניקה ופתאום יצא "לנקות", לדעתו, את האומה האמריקאית המנוון כבר. הוא ערך סדרה של אירועים ציבוריים והרצאות לתמיכה ברעיונותיו, בהתחשב בחקר התורשה כחשוב בהרבה מעבודה בפיזיקה, אך לא קיבל את המענה והמימון הרצויים לא מהציבור ולא מעמיתים.
כתוצאה מכך, התיאוריות הנאציות הגלויות של המדען הובילו להרס המוניטין שלו וגירושו מהקהילה המדעית. בשנת 1987 אובחן ויליאם כחולה בסרטן הערמונית, ממנו נפטר באוגוסט 1989.
