משחקי וידאו הם כיוון חדש יחסית בתעשיית הבידור, אשר הופכת אטרקטיבית יותר ויותר מדי יום. הגרפיקה בפרויקטים חדשים נראית נטורליסטית, הגדרת האפקטים המיוחדים עוצרת נשימה והיכולת לשלוט בתהליך פותחת פן חדש של אינטראקציה. עם זאת, רבים נזהרים מחדשנות, ושאלת "הערך" של המשחקים עדיין פתוחה.
ביסודו של דבר, נוח יותר לשפוט משחקים על ידי הקבלה מקבילה לקולנוע. אין זה אומר אם קולנוע שימושי כשלעצמו - הכל תלוי במקרה הספציפי. כך, למשל, הסרט המצויר "מלך האריות" נחשב ליצירת אמנות, שמתאימה למדי לילדים. מצד שני, סרטיו של ברגמן הם גם אמנות, אך למעגלים צרים בהרבה. עם משחקי וידאו המצב לגמרי דומה. ביניהם מפוארים ונוראיים, פילוסופיים ושטויות, מגוונים ומונוטוניים. רק דבר אחד ניתן לומר בוודאות: משחק שנבחר היטב מספר סיפור מרתק ומעורר רגשות אמיתיים, לפעמים אפילו חזקים יותר מצפייה בסרט. ולכן, כמובן, למשחקים יש השפעה על החינוך המוסרי של השחקן. עם זאת, אתה לא צריך להאמין בדיווחים כי מטורף אחר אהב משחקי וידאו אלימים. ולו רק משום שאיש אינו מבין באמת היכן הסיבה במצבים אלה, והיכן ההשפעה. אך המשחק, בכל זאת, אינו סרט: הוא משך זמן ארוך בהרבה ומציע לאדם אלמנט של אינטראקטיביות, המאפשר לך לשלוט בתהליך על המסך. כשלעצמו זה לא נותן כלום, הפרטים חשובים. יש הרבה משחקי הגיון, הרפתקאות ואסטרטגיה שגורמים לך להתאמץ באופן קבוע במוחך כדי לקדם את הסיפור עוד יותר. ברור שזה מועיל בלבד. סוג אחר של פרויקטים, להיפך, הוא "יורי מסדרונות" אפורים ולא מעניינים, שאינם דורשים שום השתתפות של הראש בתהליך. וכאן כבר כדאי להרהר. הכל שימושי במתינות. היורה במסדרון עצמו שימושי לילדים כדרך ללמד חשיבה מרחבית (בקושי תוכלו למצוא כל כך הרבה מבוכים רב-קומתיים בחצר). אבל אתה לא יכול לשחק באותו משחק יותר מדי זמן - איש עדיין לא הרוויח ממונוטוניות. זה גם לא היה שימושי לשבת זמן רב במצב מסוים. כמו גם אכזריות יתרה וקללות מגונות. אז אם אתם מהססים לשחק משחקי וידאו עבורכם (או עבור ילדכם), התשובה היא "שחקו, אך לא בלי מחשבה." כל עוד תבחרו בפרויקטים מעניינים, אל תשכחו מפעילות גופנית סדירה ודרכי פנאי אחרות - המשחקים לא יפגעו בכם.
