ג'ון נסביט הוא שחקן אמריקאי, מספר סיפורים, קריין, מפיק ותסריטאי. הוא ידוע בעיקר כמספר (קולי-אובר) בסדרת הרדיו האמריקאית "Passing Parade" של אולפן Metro-Golden-Mayer.
ביוגרפיה
ג'ון בות נסביט נולד ב- 23 באוגוסט 1910 בוויקטוריה, קולומביה הבריטית.
סבו היה השחקן האמריקאי המפורסם אדווין תומאס בות ', שהתפרסם במאה ה -19 בזכות סיבוב ההופעות שלו בארצות הברית ובאירופה עם מחזות של שייקספיר. אדווין בות ייסד את "תיאטרון הבות" שלו בניו יורק. יש היסטוריונים של תיאטרון הרואים באדווין בות 'את שחקן התיאטרון האמריקאי הגדול ביותר במאה ה -19 ואת השחקן הגדול ביותר ששיחק על במת תיאטרון הנסיך המלט. עם זאת, יש דף אפל בביוגרפיה שלו: אחיו הצעיר של אדווין, השחקן ג'ון וילקס בות ', היה המתנקש של הנשיא האמריקני אברהם לינקולן.
ג'ון נסביט עצמו למד בילדותו במכללת סנט מרי בקליפורניה. קיבל חינוך למשחק באוניברסיטת קליפורניה
קריירת רדיו
לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטה, נסביט לקח עבודה בחברת השידור הלאומית NBC בסן פרנסיסקו בשנת 1933. בתוך שנתיים הוא הצליח לתפוס את יו ר הכרוז של תחנת הרדיו בסן פרנסיסקו KFRC (תחנה זו חדלה להתקיים בשנת 2005).
תוכנית הרדיו המפורסמת ביותר שלו הייתה הסדרה מצעד עובר, שהיה ידוע יותר בתור מצעד העוברים של ג'ון נסביט. אותו ביים, כתב ומסופר על ידי ג'ון נסביט עצמו, שעיבד עבורו את סדרת הסרטים הקצרים שזכתה באוסקר "מטרו-גולדן-מאייר".
עלילות הסדרה התמקדו באירועים היסטוריים מוזרים אך אמינים, עם דמויות היסטוריות מפורסמות ומוכרות כמו נוסטרדמוס וקתרין דה מדיצ'י.
הסדרה החלה לשדר בשנת 1937 והסתיימה רק בשנת 1949. הפרקים ארכו 15 עד 30 דקות. הסדרה קיבלה רישיון בתחנות רדיו כמו CBS, Mutual, NBC Blue ו- NBC Red. המצעד החולף הכיל גם קטע ממופע המחבר מאת ג'ון צ'ארלס תומאס (1943-1946) ותוכנית שהחליפה את סדרת הקיץ של 1942 המופע של מרדית וילסון-ג'ון נסביט.
אחד המבקרים הסמכותיים של אותה תקופה כתב על נסביט בביקורתו, שפורסמה ב- 31 ביולי 1943 בבילבורד: "ג'ון נסביט יכול היה לחוש בצורה דרמטית ועל טבעית את חלוף הזמן והיה לו יכולת מדהימה לזהות בזמן הזה את הרגעים המדויקים שבהם היה צורך להוסיף או להחליף, ואז או מילה אחרת. זה מסביר מדוע הוא מספר הסיפורים הראשון ברדיו."
התוכנית האחרת של ג'ון נסביט, התוכנית האנתולוגית So History Goes, ששודרה בשנים 1945 ו 1946, זכתה לפופולריות מעט פחות.
יצירתיות בקולנוע ובטלוויזיה
That Mothers Might Live (1938) הוא סרט קצרצר אמריקאי שביים פרד זינמן. בשנת 1939, בטקס פרסי האוסקר האחד עשר, זכה הסרט באוסקר לסרט הקצר הטוב ביותר. עלילת הסרט מגוללת בקצרה את סיפורו האוטוביוגרפי של הרופא ההונגרי איגנה סמלווייסי וגילויו המדעי הקורא לשמור על ניקיון סטרילי בבתי חולים ליולדות במאה ה -19. הוא מצא שאם בית החולים ליולדות יעשה כמיטב יכולתו לשמור על סטריליות, תמותת התינוקות והאם הופחתה משמעותית. במשך כל חייו נלחם איגנס כדי לקבל את הרעיון שלו. נסביט שיחק את תפקיד המספר בסרט זה, ושימש גם כמפיק. את איגנה סמלוויסי שיחק שפרד סטרודוויק.
מיין סטריט מרתה (1941) הוא סרט קצר היסטורי אמריקאי שביים אדוארד קאהן עם ג'ון נסביט כמפיק ומספר. בטקס פרסי האוסקר ה -14 זכה הסרט בפרס האוסקר השני לסרט הקצר הטוב ביותר.אורכו של הסרט אמנם הוא רק 20 דקות, אך הוא נותן היסטוריה קצרה של אירועים בארצות הברית ובאירופה שנה וחצי לפני המתקפה על פרל הארבור.
Bobbleheads and Puzzles (1941) הוא סרט תיעודי קצר אמריקאי בבימויו של ג'ורג 'סידני. הסרט זכה בפרס האוסקר הראשון בטקס פרסי האוסקר ה -14 לסרט הקצר הטוב ביותר. ג'ון נסביט היה גם מפיק וגם מספר קול בסרט.
מדרגות לאור (1945) הוא סרט קצר אמריקאי שביים סמי לי. התסריט מבוסס על אחד הפרקים של מצעד העוברים של ג'ון נסביט. עלילת הסרט מספרת את סיפורו של פיליפ פינל, שהתרחש בפריס במהלך המהפכה הצרפתית. המוסר בתמונה הוא שאין לראות בחולי נפש חיות. בטקס פרסי האקדמיה ה -18, מדרגות לאור זכו בפרס זה לסרט הקצר הטוב ביותר.
להתראות מיס טורלוק (1948) הוא סרט קצר אמריקאי בבימויו של אדוארד קאהן, המבוסס על אחד הפרקים בסדרת המצעדים של סדרת הרדיו ג'ון נסביט. בשנת 1948, בטקס פרסי האוסקר ה -20, זכה הסרט בפרס האוסקר לסרט הקצר הטוב ביותר. ג'ון נסביט שימש כקול-אובר בה.
כך, כל אחד מחמשת הסרטים עם ג'ון נסביט כמספר זכה בפרס האוסקר.
ב- 1956 וב- 1957 אירח ג'ון נסביט את העונה הראשונה של סדרת הדרמה האנתולוגית האמריקאית Telephone Time ועיבד את מחזותיו שלו. את העונה השנייה משנת 1957 עד 1958 אירח פרנק בקסטר. את התוכניות ביים ארתור הילייר, רוברט פלורי ולואיס אלן. בסך הכל, בתקופה 1956-1958 שוחררו 81 פרקים במסגרת הסדרה. הפרקים עם ג'ון נסביט שודרו ב- CBS, הפרקים עם פרנק בקסטר, חברת הטלוויזיה והרדיו האמריקאית ABC.
להפקת סדרה זו מועמד ג'ון נסביט (אך לא זכה) בפרס האמי לתסריט משחק הטלוויזיה הטוב ביותר בשנת 1957.
הישגים וחיים אישיים
בשנת מותו של ג'ון נסביט נפתחו לכבודו שני כוכבים בשדרת התהילה בהוליווד. הראשון בשנת 1717, רחוב Vinogradnaya, קטע "סרטים". השנייה היא בשדרות הוליווד 6200 בגזרת הרדיו. טקס הפתיחה של שני הכוכבים התקיים ב- 8 בפברואר 1960.
נפטר ב -10 באוגוסט 1960 בכרמל בקליפורניה.
ביתו של ג'ון נסביט
בשנת 1940 רכש ג'ון נסביט את בית המגורים המפורסם בכל רחבי ארצות הברית - ביתו של אניס ובעזרת חברו האדריכל פרנק לויד רייט עיצב אותו מחדש והוסיף מערכת חימום ראשונית לבניין, בריכה עם מרפסת צפונית וביליארד. חדר בקומת הקרקע.
בית אניס, הממוקם בשכונת לוס פליז בלוס אנג'לס, קליפורניה, ארה ב, תוכנן בשנת 1923 ונבנה בשנת 1924 על ידי האדריכל פרנק לויד רייט עבור צ'רלס ומייבל אניס.
הבניין ידוע בכינויו מבנה המגורים הרביעי שנבנה מבלוקי הטקסטיל של רייט, המבוססים על מערכת של גושי בטון טרום שזורים זה בזה. מוקדם יותר בארצות הברית הם כבר בנו כאלה: זו לה מיניאטורה בפסדינה ובתי סטורר ופרימן בהוליווד הילס.
כמו היצירות האחרות של פרנק לויד רייט, בית אניס דמה למקדשי המאיה העתיקים. יחד עם מבנים אחרים שנבנו באותו הסגנון (AD Warehouse German ב- Wisconsin ו- Aline Barnsdall Hollyhock House בהוליווד), הם ייסדו כיוון חדש בארכיטקטורה שנקרא Maya Renaissance Architecture. קישוטים מחוררים, מובלטים ומעוצבים על יותר מ 27,000 קוביות גרניט, בהשראת הסימטריה של הארכיטקטורה של מקדש פוק באוקסמל, הם אחד המאפיינים המובהקים של כל הבתים הללו.
לאחר מכן, התרחב מספר פעמים, בית אניס הפך לעיירה מיניאטורית אמיתית שהפכה לנקודת ציון לאומית.
