צופה נדיר יכול לשלול מעצמו את התענוג לדגדג מעט את עצביו. ותעשיית הייצור הסדרתית מאפשרת לך למלא את צימאונך לריגושים באופן מלא. מאז ימי Twin Peaks יצרו סדרות אימה שבט אוהדים מוצק, לשמחתם תעשיית הטלוויזיה משחררת מוצר אחר מוצר מדי שנה.
מקום 10: "Masters of Horror"
חותך מסיפורים מסתוריים חדים, מסוגננים ומצולמים ללא רבב - זהו כתב ידו של המחבר קצר, אך זכור על ידי סדרות טלוויזיה רבות "אדוני האימה". כל פרק הוא סיפור שלם נפרד, המספר על גורלה של ילדה מפלצתית, אחר כך על מטורף שהגה רצח בחתונה, ואז על משפחת גולמים הצדים ביער.
בניגוד לרוב סדרות הטלוויזיה המפחידות, לאדוני האימה יש מוניטין שנוי במחלוקת. לא כל המבקרים תמכו במחזה המוזר, והרייטינג התגבר מעט. לכן, לאחר שהתקיים שתי עונות, הפרויקט נסגר. אך זה לא מנע מ"מאסטרי האימה "לרכוש צבא קטן אך נאמן של אוהדים.
מקום 9: "הייבן" ("סודות הייבן")
האווירה של העיר הייבן הנעימה אך המסתורית דומה במובנים רבים ל"תמונת "עולמותיו של סטיבן קינג. עבודותיו של מלך הזוועות המוכר היוו את הבסיס לתסריט של הסדרה באותו השם.
העונה הראשונה של הייבן אינה מצדיקה את הז'אנר. כמעט כל דבר מסתורי ומיסטי הופך לייאוש אנושי. גם ככזה, אין אנטגוניסט ראשי בעונה.
אם אתה לא מפחד, הסדרה גורמת לך לדגדג את העצבים כבר בתחילת העונה השנייה. התמונה כהה בהרבה, הדמויות הרבה יותר מציאותיות, והאקשן מקבל תפנית רצינית יותר.
מקום 8: "גרים"
אין שום דבר רע בלראות את המהות האמיתית של אנשים. הדמות הראשית של הסדרה "גרים" - הבעלים המאושר של המתנה המסתורית של לראות את היצורים כביכול, ניק ברדהרד כמעט ולא יסכים עם הטיעון הזה.
יקום הסדרה רווי בצפיפות ביצורים מסוגים שונים - מסוכן ומסוכן מאוד. מדובר בחוליות של כל מיני חזירים, קרעים, זנבות אדומים וכפות מהירות שלרוב הם הפושעים האכזריים והחמקמקים ביותר. בני תמותה רגילים צריכים להיות שמחים שהדמות הראשית היא לא רק צייד יצורים מנוסה, אלא גם שוטר.
מקום 7: "זן"
התסריטאי והבמאי המפורסם גיירמו דל טורו הצליח להוכיח שלז'אנר האימה יש זכות קיום לא רק על המסך הגדול - אפוקליפסה הערפדית "הזן" יכולה להפחיד לא יותר גרוע מ"מבוך הפאן ". הצופה הבלתי מאומן יצטרך להיערך לתמונה מדכאת של האנושות העומדת בפני מגפת ערפדים בלתי פוסקת. יתר על כן, רק כמה גיבורים אמיצים מוכנים להילחם בנגיף. ואם העונה הראשונה תשאיר את בעיית הנגיף עצמו במרכז האירועים עד האחרונה, הרי שהשנייה ממוקדת יותר ביחסי אנוש.
מקום 6: "מתחת לכיפה"
העיירה הצ'סטרס מיל הבלתי ראויה לציון מכוסה בכיפה מסתורית, בלתי חדירה, בלתי פגיעה וכפי שמתברר בהמשך, "נקמנית" ביותר. מה זה - ניסויים צבאיים, תככים שטניים של תרבויות זרות או תגמול על חטאי התושבים? בכל פרק מתחיל להתגלות סוד איום, ואחריו כל הדמויות הראשיות רוכשות את הופעתן האמיתית. למרות העלילה המעוותת המפורסמת, סדרה זו נראתה בעיני הצופים לא נוראית כמו ממושכת, ולכן היא נסגרה לאחר שלוש עונות.
מקום 5: "צעקות מלכות"
עם כל הפרודיה על הסדרה הזאת וההטיה הנשית הברורה, יש כאן מה להיבהל. תלבושות יפהפיות ונופים הוליוודיים מתחלפים ב"פירור "בנאלי בסגנון סלאזר.בנוסף לכל דבר - תככי המפתח, כאילו הושאלו מזיכיון הסרטים הפופולרי "Scream", שומרים על מתח מתמיד עד סוף העונה. מי מסתתר מתחת לתלבושת הרוצחת?
מקום 4: "חניבעל"
הסדרה "חניבעל" שילבה באופן אורגני וכרונולוגי את כל חלקי הזכיינות הקולנועית באותו השם, ומתארת את כל הפרטים הקטנים של אחד האנטי-גיבורים המרושעים של זמננו. לאורך הסדרה ממשיך חניבעל לגלם פנטזיות גסטרונומיות מפלצתיות, ובמקביל לסייע למשטרה לתפוס סוג משלהם - מטורפים רוצחים. בשלב מסוים, יש כל כך הרבה כאלה שהתסריטאים משנים באופן קיצוני את חוט הנרטיב ומשאירים רק את חניבעל במרכז. וזה יתרון גדול.
מקום 3: "המתים המהלכים"
התמונה הנוראה של האפוקליפסה, שלוכדת מאות אלפי מעריצים, ממשיכה להכיר את הצופה עם עולם שבו יש גדוד זומבים לכל אדם חי. המתים המהלכים פירקו את נשקם אפילו מהמבקרים הקשים ביותר, שנאלצו להודות כי סדרה זו טוענת שהיא מופע פולחן.
תמונת העולם מציגה בפני הצופה את הסיכויים המפחידים של חיי אדם באפוקליפסה של זומבים. עם זאת, השאלה הגדולה היא מי מקור האימה הגדולה יותר - המתים המהלכים או האנשים הנואשים.
מקום שני: "שדרות הזוועות"
כמיטב המסורות של סדרות טלוויזיה בריטיות, "שדרות הזוועות" (גם "סיפורים מפחידים") מציגה תמונה מדהימה מלאה בדמויות צבעוניות, אמינות וכבר מוכרות.
קווי הגורל של ד ר פרנקנשטיין, דוריאן גריי, ואן הלסינג וחבריהם הרבים, אויביהם ומלוויהם חצו ברחובות הלא ידידותיים של לונדון. הם יצטרכו להתכנס מול רוע כולל שמצוד אחר כלת השטן.
מקום ראשון: סיפור האימה האמריקאי
סיפור האימה האמריקאי הוא אחת הדוגמאות הטובות ביותר לסדרת אימה איכותית. יש כאן הכל - תככים, מספר רב של דמויות וכתב ידו של הסופר ללא תחרות על היוצרים.
לכל עונה סיפור משלה ומערך האימה-קריש שלה. הסוריאליסטי מתקיים יחד עם הרגיל. רק בסיפור האימה האמריקאי אלימות במשפחה ועריצות משפחתית מפחידות כמו ערפדים ורוחות רפאים.
