המוסקט הוא כלי הנשק הראשון לשימוש המוני. לראשונה, הספרדים השתמשו במושקאות בקרב עם הצרפתים עוד בשנת 1515. לא ניתן היה להכחיש את יעילותו של כלי נשק שננעץ בשריון האויב.
המכשיר של MusketMuskets הורכב מחבית עמק (עד 140 ס"מ) וקת קצרה, בה נעשה חיתוך לאגודל. משקל הנשק הגיע ל 7 ק"ג. לעתים קרובות היה על היורה לשים את חבית המוסקט על דוכן מיוחד - שולחן מזנון. הרתיעה הגבוהה לא אפשרה להלחץ את המוסקט לכתף, הוא הוחזק במשקל, אך נשען מעט על הלחי תוך כדי כיוון. ההאשמה הוצתה באמצעות פתילית מריחה, שנלחצה על ידי ההדק אל המדף בעזרת אבק שריפה. בתחילה היה הפטיש מנוף ארוך שנמצא מתחת לקת. אבל עם הזמן המכשיר של המוסקט עבר שינויים, והפטיש התחיל להיעשות בצורה של טריגר קצר. העמסת הנשק התבצעה דרך הלוע. ירי ממוסקטים הצורך לטעון מחדש את המוסקט לאחר כל ירייה הביא למערך מיוחד של חיילים ולרצף הירי. חיילים עם נשק (מוסקטרים) מסודרים בצורה מיוחדת - ריבועים מלבניים בעומק 12-12 שורות; יורה מטח, השורה הראשונה נסוגה לאחור, מפנה את מקומה למשנהו. בזמן שהשורה הראשונה ירה, השורה האחורית העמסה את הנשק. הירי של המוסקט והעמסת הנשק היה קשה מאוד. המוסקטרים עשו זאת אך ורק בפקודה. אפילו פורסמו ספרים מיוחדים, שבהם הוצגו העמדות בעת טעינת מוסקט. שרירים בצבא הרוסי בצבא הרוסי הופיעו מושקאות במאה ה -17. בתחילת המאה ה -18, יחד עם המוסקטרים, ברוסיה פועלות יחידות חי"ר של פוסלר חמושות ברובי צור (פוזיי). במהלך הרפורמה של 1715 הוחלפו מוחלטים בצבא הרוסי לחלוטין על ידי פוזי; גדודי המוסקט מכונים שמותיהם לגדודי Fuselier. בשנת 1756. השם "מוסקט" הוקצה למתאמנים, והחלקים הפכו שוב למוסקטרים. בשנת 1786 נשק החי"ר של החי"ר קיבל את השם "אקדח" ובשנת 1811 הוחלף שם יחידות המוסקטרים ליחידות החי"ר.