לכל מצלמה מודרנית, שיש בה אפשרות הגדרות צילום ידניות, יש את היכולת לשלוט בחשיפה. חשיפה היא היחס בין מהירות התריס לצמצם העדשה שישיג את איכות הצילום הרצויה או את האפקט האמנותי המיועד. אותו מושג כולל גם הגדרת הרגישות הרצויה של הסרט או המטריצה (ISO).
בקרת חשיפה היא פונקציה חיונית של כל המצלמות הרציניות. למרות ההתפתחות המשמעותית של מערכות אוטומטיות במצלמות מודרניות, היכולת להתאים את החשיפה נותרה חיונית הן לצילום מקצועי והן לצילומי חובבים מתקדמים. מצלמה אוטומטית במקרים מסוימים אינה מסוגלת להעריך נכון את תנאי הצילום והופכת את החשיפה לא נכונה במכוון. דוגמא לכך תהיה צילום נושא בהיר על רקע כהה בלילה. החשיפה שנבחרה על ידי המצלמה תהיה כזו שאובייקט בהיר נראה על רקע כהה. אם הנושא עצמו מצולם כרגיל, הרקע ייראה יותר כמו דף שחור.
אם אנחנו מדברים על צילום אמנותי, אז האוטומציה פשוט חסרת אונים שם. לדוגמא, אם צלם יחליט לצלם יפה עם דגש על פני הדגם, אז יהיה עליו להגדיר את גודל הצמצם המקסימלי ולבחור במהירות תריס מתאימה כדי לא לכלול את האור מהמסגרת. טכניקה זו תייצר בוקה יפה עם עומק שדה נמוך ברקע.
אם צלם מתכנן להגיע להצלחה משמעותית ולהגיע לרמה מקצועית כדי להרוויח כסף בצילום, אז כדאי שתבינו היטב את מושג החשיפה. זהו המושג החשוב ביותר בכל טכניקות הצילום. צלמים רגישים מאוד למושג החשיפה ולעתים קרובות מתווכחים על כך ומעריכים זה את זה.
שלושה לווייתנים של האקספוזיציה
להקלת התפיסה, זהו משולש שווה צלעות רגיל. באופן איור, סומנו נקודות בקודקודי המשולש: צמצם, רגישות למטריצה (סרט) ומהירות תריס (מהירות תריס). אם תשנה את המיקום של אחד הערכים הללו בלבד, קודקוד המשולש יעבור בהכרח לאחד הצדדים, והמשולש יפסיק להיות שווה צדדי. דוגמה זו מדגימה ששינוי אחד הפרמטרים מפר את תמונת החשיפה כולה ויכול להרוס את כל האיזון בתצלום. המושגים צמצם, מהירות תריס ורגישות תמיד הולכים יחד ומחייבים עריכה משותפת. אלה שלושה לווייתנים שבלעדיהם שום צילום הופך למשהו חסר משמעות.
כדי להתאים את החשיפה, כדאי להגדיר נכון את כל שלושת הפרמטרים הללו.
מה זה צמצם
צמצם הוא ממש גודל הצמצם בו משתמשים בעת צילום עם עדשה. לרוב העדשות המודרניות יש סט צמצם משתנה. גודל החור הזה מותאם באמצעות עלי כותרת המתקפלים פנימה והחוצה בהתאם להעדפות הצלם. בעדשות גדולות ניתן לראות את גודל הצמצם ואת התנועה ישירות דרך העדשה הקדמית.
מַצלֵמָה.
דִיאָפרַגמָה. ככל שהמספר אחרי האות f גבוה יותר, כך נקבע גודל החור. צמצם של f1.4 הוא צמצם גדול ו- f22 הוא צמצם קטן.
גודל צמצם גדול מאפשר עומק שדה ורדוד של בוקה. רק האזורים עליהם התמקדה העדשה יהיו ברורים בתצלום המוגמר, ואובייקטים אחרים (לפני ואחרי נקודת המיקוד) יטשטשו. טכניקה זו מיושמת בעת צילום פורטרטים ובצילום נושאים. דוגמה לנורה שצולמה בצמצם גדול נמצאת למטה.
גודל צמצם קטן, להפך, הופך את כל האובייקטים במסגרת לחדים. חזון זה עובד היטב עבור פנורמות ונופים.
גודל צמצם גדול מאפשר לעיתים קרובות להשתמש במהירות תריס מהירה, המונעת טשטוש של המסגרת. עם זאת, הסכנה כאן מתעוררת בטשטוש יתר של המסגרת. בצילומים מהסוג הזה לפעמים האף של הדוגמנית חד, והעין כבר מטושטשת.
מהי מהירות תריס (מהירות תריס)
מהירות התריס היא הזמן בו תריס פתוח. ככל שמהירות התריס ארוכה יותר, התמונה בהירה יותר, מכיוון שכמות האור פרופורציונאלית לזמן הפתיחה של התריס. במהירות תריס איטית, לעיתים קרובות נצפית השפעת ההתלקחות, כלומר מראה אזורים לבנים בצילום או חשיפת יתר. דוגמה מוצגת בתמונה למטה. פגם מסוג זה הוא הקשה ביותר לתיקון.
הבחירה הנכונה של מהירות התריס מאפשרת לכם להשיג את האיכות האופטימלית של התצלום. ככל שמהירות התריס ארוכה יותר, כך גדל הסיכוי לקבל מסגרת מטושטשת וכו '. לְנַעֵר. לכן,. הם מצלמים נופים וקומפוזיציות סטטיות בדרך זו. נושאים נעים מצולמים במהירות תריס נמוכה.
חשיפה מסומנת על ידי מספר או יחס רגיל. ככל שהמספר גבוה יותר, כך מהירות התריס ארוכה יותר. לדוגמא, מהירות תריס של 1/1000 היא 1/1000 של שנייה, ומהירות תריס של 16 היא בהתאמה 16 שניות.
… נראה שאם המסגרת מתגלה כהה, אז אתה יכול פשוט להגדיל את מהירות התריס. אך אפשרות זו לא תמיד עובדת. ואכן, במקרה זה, הכל. שימו לב לדוגמא שלהלן, שבה נלכד ספינת קיטור נעה. לכן, במקרים כאלה הם מחפשים את היחס האופטימלי של הצמצם, שישמור על עומק השדה הרצוי, ומהירות התריס. דוגמא לסימביוזה מורכבת שכזו היא צילום כדורגל בחדר כושר עם אור טבעי.
מהי רגישות (ISO)
יש עוד תרגול חשוב לשלוט בו. זה על ניהול
זהו הלוויתן השלישי במושג ציור תערוכה. ללא ייעודו והבנתו, המידע לא יהיה שלם.
לרוב המצלמות הדיגיטליות יש סט מתכוונן של ערכי רגישות. לדוגמא, ISO 100 עד 6400. פרמטר זה קובע את היכולת של המטריצה לרשום אור.
בעת צילום בלילה ברגישות של 6400, תוכלו להשתמש באותה מהירות תריס וצמצם כמו בשימוש במהלך היום. בהתאם, תמונות לא יטשטשו. נראה כי נשאלת השאלה מדוע בדרך כלל יש צורך בדיונים על מהירות תריס, צמצם וצילום באמצעות חצובה. אבל. ככל שה- ISO גבוה יותר, התצלום גרגר יותר והרעש הדיגיטלי כביכול מופיע.
לכן, צלמים מנסים להשתמש ביחס בינוני של מהירות תריס, צמצם ורגישות, כי עודף כאן בכל מקום מזיק ביותר ומקלקל את תמונת האקספוזיציה.
חשיפה נכונה
כדי לבנות את החשיפה הנכונה, עליכם לקחת בחשבון שלושה פרמטרים בו זמנית - מהירות תריס, צמצם ורגישות לאור. תמונה כזו היא אינדיבידואלית לכל מסגרת. צלמים תובעניים מאוד ביחס לערכים זה ולתוצאה בצילום.
ניתן לבחור את החשיפה לכל פריים באופן ניסיוני בלבד. עם ניסיון, הצלם לומד לקבוע את מצב הצילום האופטימלי מעין העין.
צילום באיכות גבוהה הוא בלתי אפשרי ללא הבנה בסיסית בחשיפה. כדי לפשט את התפיסה, לכל מצלמה דיגיטלית מודרנית יש מד חשיפה מובנה. על ידי הגדרת האינדיקטורים המומלצים על ידם, תוכל למצוא מצב מתאים הרבה יותר מהר.
