הנרי פונדה הוא שחקן קולנוע ותיאטרון אמריקאי. מועמד פעמיים וזוכה אוסקר, מועמד לאמי. האוסף שלו כולל פרסים רבים שהתקבלו בפסטיבלים שונים: גלובוס הזהב, BAFA, פסטיבל סרטי קרלובי וארי. בנוסף לפרסים והוקרה בתחום הקולנוע, הוענק לשחקן פרס היוקרתי של תיאטרון טוני על תרומתו לפיתוח אמנות התיאטרון.
השחקן המפורסם שיחק על הבמה ושיחק בסרטים כמעט 50 שנה. הוא שיחק למעלה מ -100 תפקידים ותרם תרומה עצומה להתפתחות הקולנוע ואמנות התיאטרון. ילדיו ונכדתו המשיכו את שושלת המשחק וקיבלו הכרה ראויה מצד הצופים ברחבי העולם.
ילדות והתבגרות
הנרי נולד באמריקה, בעיר גרנד איילנד, בשנת 1905, ב- 16 במאי. אבותיו התגוררו באיטליה, ואז עברו להולנד, ובאמצע שנות השישים הגיעו לאמריקה, שם הקימו עיר קטנה משלהם בשם פונדה. משפחתו של הילד עסקה בפעילות פרסום, ולאביו היה עסק קטן משלו, שם הנרי היה הולך לעבוד אחרי הלימודים, כשהוא מתחיל עיתונאות.
במהלך לימודיו, הנרי עשה הרבה שחייה, ריצה והחלקה והשתתף בתנועת הצופים. מטבעו, הילד היה ביישן מאוד, זה מנע ממנו להראות את עצמו בקרב חבריו. בסוף הלימודים הצעיר כבר עבד בחברת טלפונים, שם התפרנס באופן עצמאי כדי לא להיות תלוי בהוריו.
לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר, פונדה מחליט ללמוד השכלה גבוהה ונכנס לפקולטה לעיתונאות באוניברסיטה, אך עוזב אותה מבלי להשלים את לימודיו.
התחלה של הקריירה
כשהנרי היה בן 20, אמו הציגה את הצעיר בפני חברתה, שניהלה תיאטרון חובבים. אישה זו הייתה דורותי ברנדו, אמו של אחד השחקנים המפורסמים ביותר באמריקה, מרלון ברנדו. איתה הופיע השחקן הצעיר מאוחר יותר שוב ושוב על בימת התיאטרון, שם החלה הביוגרפיה היצירתית שלו.
דורותי הזמינה את הצעיר לאודישן להצגה "אתה ואני". כשהנרי פונדה נכנס לתיאטרון, הוא עשה עליו רושם בל יימחה. הצעיר נדהם מהכל: אווירה תיאטרלית, חזרות, עיצוב במה. מאותו הרגע אהבת הבמה הפכה להנרי לחלק בלתי נפרד מכל חייו. כישרון המשחק המולד איפשר לצעיר לקבל מיד כמה תפקידים קטנים, ואז את התפקיד הראשי בהצגות תיאטרון "אומהה קהילתית".
לאחר שמילא מספר תפקידים, פונדה מחליט לעזוב את הארגון בו עבד ולהתחיל לעסוק באופן מקצועי במשחק. הוא עוזב את העיר ויוצא למסע לתפארתו.
בשנת 1929 נסע הנרי לברודווי, שם קיבל תפקיד משנה בהפקת התיאטרון "משחק האהבה והמוות".
הוא לא הצליח להשיג קריירה מהירה ובמשך כמה שנים השחקן ממשיך לבצע תפקידים אפיזודיים בלבד בהופעות. הוא הצליח למשוך את תשומת לבו של הבמאי רק לאחר ששיחק תפקיד בהפקת "פנים חדשות", שם חשף את כישרונו התיאטרלי והוכר על ידי הציבור.
שמועות על הצלחת השחקן הצעיר הגיעו במהירות ל"מפעל הכוכבים ", שם הוזמן על ידי המפיק וו. ונגר. זמן קצר לאחר מכן הם חתמו על חוזה עם הנרי, לפיו השחקן אמור היה לשחק בשני סרטים בשנה. זה איפשר לו לעבוד בסרטים ולא לעזוב את בימת התיאטרון.
קריירה קולנועית
בשנת 1935 שיחק השחקן בקומדיה "החקלאי מתחתן" ודיברו עליו ככוכב עולה בהוליווד. הנרי כבש את הקהל ומבקרי הקולנוע בחיוך המקסים ובמראה האטרקטיבי. הדימוי של הגיבור הרומנטי והאידיאלי שיצר הפונדה היה באותו זמן מבוקש מאוד בקולנוע ומיד נתן לשחקן את ההזדמנות לקבל הזמנות רבות לצלם.
הנרי היה שחקן תכליתי ויצר על המסך לא רק תמונות של רומנטיקן או חובב גיבורים.הוצע לו לצלם בדרמות פשע, מערבונים, סרטים ביוגרפיים, טרגדיות וקומדיות. הנרי התפרסם בזכות הציור "דרכו של אורן בודד" - הסרט הראשון בצבע, שצולם לא באמצעות תפאורה באולפן, אלא בטבע. יחד איתו בסרט כיכבו ס 'סידני ופ. מקמוריי. הסרט הבא היה "ביתנו לונה", שם היה בן זוגו של השחקן גרושתו לשעבר, מ 'סלבן. אחד התפקידים העיקריים שלו, השחקן שקל את הדימוי שיצר של נשיא אמריקה - אברהם לינקולן - בסרט "מר לינקולן הצעיר".
הסרט "ענבי זעם", המבוסס על מחזהו של שטיינבק, זכה להצלחה רבה בקרב הצופים והמבקרים. הנושא הממשי שהועלה בסרט, אודות גורלה של משפחת חקלאים קטנים שנאלצה לשרוד במשבר הכלכלי, נגע ללב הקהל והביא לשחקן מועמדות לפרס האוסקר הראשי של הוליווד - אוסקר. בתחילה הם סירבו לקחת את השחקן לתפקיד זה, אך לאחר משא ומתן ממושך וחתם על חוזה לשבע שנים עם פוקס המאה העשרים, הוא קיבל את התפקיד. כולם ניבאו לו אוסקר, אך הפרס המרכזי בשנת 1940 זכה בסרט אחר, וענבי הזעם תפסו רק את התפקיד השני, אך זה לא הפך למכשול להכרתו כאחד השחקנים הטובים ביותר באמריקה.
במהלך המלחמה, הנרי הולך לשרת בצי האמריקני ומשתתף בקרבות שעבורם הוענק לו פקודות הכוכב הארד והציטוט הנשיאותי.
כשחוזר מלפנים, פונדה מפסיקה לצלם זמן מה ונהנית מחיים נורמליים. ושנה לאחר מכן, הוא ממשיך את קריירת המשחק שלו ומצלם בפריצות כבר כמה שנים. כעשרה סרטים נוספים מופיעים בקופות, שם מילאה פונדה את התפקידים המרכזיים.
לאחר סיום החוזה עם האולפן, השחקן מחליט להתמסר רק לבמה למשך זמן מה. אבל באמצע שנות החמישים, השחקן מופיע שוב על המסכים ועובד עם במאים מובילים על דמויות חדשות, כולל: פייר בזוכוב במלחמה ובשלום, האדריכל דייוויס ב -12 גברים זועמים. הוא גם כיכב עם המאסטר המפורסם של המותחנים א 'היצ'קוק בסרט "האיש הלא נכון".
הנרי פונדה מדורג במקום השישי ברשימת כוכבי הקולנוע הגדולים ביותר. ציוריו "12 גברים כועסים", "על אגם הזהב" ו"ענבי זעם "נכללו במאה הסרטים הטובים ביותר של המאה בהיסטוריה האמריקאית.
בשנת 1981, השחקן משחק את התפקיד של אב מזדקן בסרט "על אגם הזהב". הסרט היה מועמד לאוסקר באחת עשרה מועמדויות, וג 'פונדה עצמו קיבל את הפרס הנכסף לשחקן הטוב ביותר.
עבודתו האחרונה של השחקן בשנת 1981 הייתה סרט הטלוויזיה "קיץ שמש".
הנרי פונדה נפטר בשנת 1982 ב- 12 באוגוסט בלוס אנג'לס. אי ספיקת לב הייתה הגורם למותו.
חיים אישיים ומשפחה
הנרי היה נשוי חמש פעמים, אך בקושי ניתן לקרוא לחייו האישיים מאושרים. רק אשתו החמישית, שירלי אדמס, שעבדה כדיילת בחברת תעופה אמריקאית, הפכה עבורו לאהבה האמיתית האחרונה בה חי השחקן משנת 1961 ועד סוף ימיו והוריש לה את כל הונו.
מהקשר הקודם השאיר השחקן שני ילדים: ג'יין פונדה ופיטר פונדה, שהלכו בעקבות אביהם והפכו גם לשחקני קולנוע שבנו קריירה קולנועית מצליחה.
הנרי פונדה הוא גם סבה של הכוכבת ההוליוודית המפורסמת ברידג'ט פונדה.
