הרעיון של צליל גבוה לכל קול הוא אינדיבידואלי: לבס זה יכול להיות "C" של אוקטבה קטנה, עבור טנור - "C" של השנייה, עבור אלטו - "G" של השנייה, ועל סופרן - "C" של האוקטבה השלישית. לבריאות ואורח החיים של הזמרת, כמו גם להפקה, יש השפעה ניכרת על גבולות הטווח. עם זאת, המנגנונים והמאמצים של כל בתי הספר והבתי הספר הקוליים מכילים כמה תכונות משותפות.
הוראות
שלב 1
אל תתחיל את השירה שלך עם תווים גבוהים. רצועות, כמו שרירים, חייבות תחילה "להתחמם", לרכוש גמישות. לשם כך, התחל בתרגול לגאטו והרשמה ממוצעת לקולך.
שלב 2
אל תשתדל לשלוט במכלול הקול במהלך שיעורי הקול הראשונים שלך. זה נכון במיוחד לגבי צעירים, גם בנים וגם בנות. במהלך גיל ההתבגרות הקול עובר שינויים משמעותיים בשני המינים: הוא נעשה גס יותר, רוכש גוונים אופייניים וטווח. רק בסוף תקופה זו (בגיל 18 לגברים ובגיל 20 לנשים) אתה יכול לשלוט בטווח הפחד שלך ללא פחד.
שלב 3
צרו קשר עם המורה שלכם. מורה מנוסה, ראשית, יקבע מיד את סוג הקול שלך, ושנית, הוא יסביר לך את גבולות היכולות שלך. אם יש לך בריטון עסיסי, אל תאמץ את קולך על ידי שירה באוקטבה הראשונה - אתה לא רק מאבד את הטבעיות והעושר של קולך, אלא אתה גם מסתכן בהיפרדות ממנו לחלוטין.
שלב 4
לאחר שהחלטנו על גוון העץ, חימום והכנת המנגנון הקולי, לכו ישירות לתווים הגבוהים. במהלך המעברים העולים, יצר רושם שאתה יורד במקום למעלה. טכניקה זו תסיר את המהדק הפסיכולוגי. נראה שהצליל התחתון לא קשה לנגינה.
תקע את הבטן והדק את השרירים. למרות שהאוויר יוצא ואתה רוצה אינסטינקטיבית לסחוט את שרירי הבטן שלך, אתה צריך לעשות את ההפך: זה ייצור את הלחץ הדרוש לתמיכה בצליל. זה מה שמכונה תמיכה. לחזק את התמיכה במיקום נוח של הרגליים (בערך רוחב הכתפיים זה מזה), על ידי לחיצת שרירי האגן. הגב צריך להיות ישר והכתפיים מורחבות. מצב זה גורם לריאות לעבוד כמה שיותר קלות.
שלב 5
הדק את שרירי השפתיים שלך ליצירת תנועה. פה נינוח "יכבה" את הצליל וימנע ממנו קור רוח, תעוף ודיוק אינטונציונלי בחלקו. כל גופך צריך להיות כלי נגינה, מוכן לנגינה.
שלב 6
כוון את הצליל קדימה. אל תנסה להגדיל את עוצמת הקול באמצעות נשיפת אוויר. עדיף לא לדאוג בכלל לעוצמת הקול: צליל מעוצב כהלכה, אפילו בניואנס של הפסנתר, יישמע במרחק רב.
