סטאתיס ג'יאליס הוא שחקן יווני. התהילה הבינלאומית הקצרה שלו הגיעה בראשית שנות השישים. בפרק זמן זה שיחק באמריקה, אמריקה וזכה בפרסי אוסקר, גלובוס הזהב וכוכב השנה החדש.
ביוגרפיה
סטאתיס ג'יאליס נולד ב- 21 בינואר 1941, ועד שנת 1980, הנתונים הביוגרפיים שלו מאוד מאוד משרטטים. לדוגמא, מספר מקורות מצביעים על כך שסטאת'יס נולד לא בשנת 1941, אלא בשנת 1939.
ג'יאליס היה בגובה בינוני, מבנה קטן והוא מלאו לו 21 כשהקולנוען המפורסם אליה קאזאני הגיע ליוון ונפגש עם ג'יאליס. קאזאן בג'יאליס ראה כוכב קולנועי עתידי, אותו הוא יכול היה להפוך לשחקן לא ידוע. סטאת'יס ראה בקאזאן הזדמנות להגשים חלום ישן ולהגר מארצות הברית.
על פי זיכרונותיו של אליה קזאני, הוא ניסה זמן רב למצוא שחקן מוביל חדש, תחילה באנגליה, אחר כך בצרפת ואף כמעט מצא מועמד אפשרי, אך ברגע האחרון הוא סירב לו (שם משפחתו אינו ידוע., אך על פי שמועות זה היה אלן דלון). אפילו באולפן למשחק הוא לא הצליח למצוא מועמד טוב. אבל יום אחד הבחין בסטאתיס ג'יאליס במשרד יווני אחד, שם שחקן העתיד טאטא את הרצפה.
לסטאת'יס באותה תקופה כמעט ולא היה ניסיון במשחק, ידע מעט אנגלית והיה הבן היחיד במשפחה עם 4 בנות. אך הוא הכה את קאזאן בכנות וברגשות עמוקים בזכרונותיו מעברו הקומוניסטי של אביו וממלחמת האזרחים ביוון.
קריירה
לאחר שעבר לארצות הברית בילה סטאת'יס 18 חודשים בלימודי אנגלית והתכונן לתפקידו החדש. התוצאה של עבודה זו צוינה בחיוב על ידי מבקרים רבים. הם כתבו שג'יאליס טוב להפליא בהיותו גיבור נחוש שיכול להכניס רוח ואש לתפקיד.
הסרט "אמריקה, אמריקה" זכה בשלושה פרסי אוסקר על אליה קאזאן (הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר והתסריט המקורי הטוב ביותר) בשנת 1964. בנוסף קיבל הסרט 11 פרסים נוספים: גלובוס הזהב וכוכב השנה החדש עבור ג'יאליס. יצירתו של סטאת'יס הייתה מועמדת גם לשחקן הטוב ביותר בדרמה, אך מעולם לא זכתה באוסקר.
כאמריקה, אמריקה צברה פופולריות רחבה באירופה ובמדינות אחרות בשנים 1964-1965, סטתיס הפכה למוקד תשומת הלב. בזמן שאמריקה אמריקה סיימה את הפוסט-פרודקשן, הוא הופיע בקאמו בסרטו העלילתי של ניקוס קונדורוס, Mikres Aphrodites (1963).
בהוליווד ג'יאליס סומך על קריירת משחק ארוכה ומצליחה אחרי הצלחה כה מסחררת. אך ב -16 השנים הבאות, משנת 1964 עד 1980, הוא יקבל 7 תפקידים בלבד במגוון סרטים, מתוכם רק 3 יהיו הפקה אמריקאית.
סטאתיס קיבל את הצעת הצילום הראשונה שלו מיוצר הסרט הארגנטינאי לאופולדו טורא נילסון ביום חג המולד 1964. הוא הזמין את השחקן היווני לככב בסרטו החדש "הנשמע", בו ג'ילליס יככב בתפקידים הראשיים עם ג'נט מרגולין בת ה -21. אז הם הפכו לשחקנים הלא היספנים היחידים על הסט. שמע האזין קיבל את פרס קונדור הכסף מטעם איגוד מבקרי הקולנוע הארגנטינאי. אך רק כעבור שנתיים הוא יופיע על המסכים האמריקאים ולמרות ביקורות טובות של מבקרים הוא לא יזכה לפופולריות.
הופעתו השנייה של ג'יאליס על המסכים התקיימה בארצות הברית בשנת 1966 בסרט "הטיל צל ענק". מדובר בפרויקט קולנוע רחב היקף המוקדש להקמת מדינת ישראל ולניצחונות שקדמו לה. השחקן היווני שיחק בסרט את התפקיד הראשי של קולונל מיקי מרקוס, אך עבודתו לא הותירה רושם עז.
בשנת 1968 הוצג ג'ילליס בסרט כחול.זהו מערבון עצמאי הממומן היטב בבימויו של סילביו נריזאנו בסביבה הציורית של יוטה. סטאת'יס שיחק את תפקיד בנו של מאפיונר מקסיקני ולא היה מעט על המסך כשחקן. הסרט התקבל באופן שלילי על ידי המבקרים ועד מהרה הוא הוסר מהקופות.
על פי מקורות מסוימים, בשנת 1970 כיכב סטאת'יס בסרט רקוויאם היוגוסלבי, אך השתתפותו נותרה לא מאושרת. התמונה מעולם לא הוצגה בארצות הברית, אם כי גרסה מקוצרת ומדובבת שלה הוצגה בטלוויזיה הרבה יותר מאוחר.
בשנת 1974 ז'ול דאסין ואשתו מלינה מרקורי החליטו לעשות את הסרט חזרה. זו הייתה אמורה להיות דרמה על אירועי התקוממות הסטודנטים באתונה נגד השלטון האכזרי של החונטה היוונית. סטאתיס ג'יאליס, יחד עם אולימפיה דוקאקיס ומיקיס תיאודורקיס, הוזמנו לירות. הסרט צולם באולפן מאולתר בניו יורק והסתיים שבועות ספורים לפני נפילת החונטה, ולכן אף הקרנה ציבורית לא נדחתה. רק בשנת 2001 הוא זכה לבכורה צנועה בניו יורק.
בשנת 1976 חזר סטת'יס ליוון וכיכב עם הבמאי היווני המכובד פנטליס וולגריס בתשע עשרה שמונים וארבע אלגוריות לימי הולדת. הסרט התמקד במאסר ודיכוי באירופה, כאשר ג'יאליס כיכב, נחשב עדיין לסלבריטאי הוליוודי במולדתו. הסרט זכה בפרסים רבים בפסטיבלי הקולנוע היווניים ובפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו, אך לא השפיע על הקריירה של סטאת'יס.
סרטו האמריקאי האחרון של ג'ילליס היה "ילדי סאנצ'ס" זה היה סרט מקסיקני בכיכובו של אנתוני קווין. תפקידו של סטאת'יס בסרט היה קטן והורכב מכמה תקריבים מעטים שהראו את ההזדקנות המוקדמת של היווני בן ה -37. הסרט זכה לביקורות מעורבות ושליליות.
התפקיד האחרון בקריירה של ג'יאליס היה בסדרת המיני-סדרה האיטלקית Panagoulis Lives בבימויו של ג'וזפה פררה, שסיפרה על חייו ועל מותו של המשורר-פוליטיקאי היווני המפורסם אלכסנדר פנגוליס. התפקיד הראשי היה לסטת'יס, שהתאים לתפקיד זה הן על ידי לאום והן על פי גיל, ועל ידי תהילה בינלאומית. הסרט זכה לביקורות חיוביות בכלי תקשורת שונים באירופה, אך מעולם לא הוצג בארצות הברית.
שנים מאוחרות יותר
לאחר 1980 פרש סטאת'יס ג'אליס ממשחק ולקח עבודה בבית הספר הבינלאומי של האו"ם (האו"ם) במנהטן, ניו יורק, שם עבד כמחנך ומלווה ילדים. הוא פרש בקיץ 2008.
