יוהאן גאורג ליאופולד מוצרט, מוזיקאי מחונן ומורה מצטיין, נולד ב -14 בנובמבר 1719 באוגסבורג. בגיל חמש הוא נרשם לגימנסיה ישועית, ממנה סיים את לימודיו בגיל שבע עשרה עם תגובות מצוינות ביחס להצלחתו בלימודים (דיפלומה מגנה בהצטיינות) ולהתנהגותו. באותם רגעים בחייו לאאופולד לא חיפש את השאיפות המקצועיות המתאימות, אך בתהליך ההכשרה הוא למד בחריצות מוסיקה, שירה במקהלה וניגן על העוגב.
ביוגרפיה עם היבטים של יצירתיות, קריירה וחיים אישיים
ליאופולד מוצרט, בגלל מות אביו, לא יכול היה להמשיך מיד בלימודיו בסוף הגימנסיה. אף על פי כן, שנה לאחר מכן, הוא נפרד מביתו ונסע לזלצבורג, שהייתה באותה תקופה העיר הריבונית של האימפריה הרומית הקדושה ומקום מושבה של פרימת גרמניה, שהגדירה אותה כמרכז הפוליטי. חיי תרבות ורוח.
בנובמבר 1737 התקבל לאוניברסיטה, וב- 22 ביולי 1738 הוענק לו התואר Studiosus philosophiae Baccalaureus. בספטמבר 1739 גורש יוהאן גאורג ליאופולד מוצרט מהאוניברסיטה. כמובן שבמשך כל הזמן הזה הצעיר ליאופולד מוצרט למד בחריצות מוזיקה, שבזכותו, לאחר שגורש מהאוניברסיטה, הוא נכנס לשירות הקאנון של קתדרלת זלצבורג, הרוזן פון תורן-וולסאסין, כשירות הזמן סימן אדם ששימש מוזיקאי ומזכיר אישי.
הדרך לרכישת מקום קבוע של שירות בתשלום הייתה כואבת וארוכה, אך בשנת 1747 ליאופולד כבר היה מוזיקאי החצר של הארכיבישוף של זלצבורג והצליח, בסופו של דבר, להקים משפחה עם אנה מריה וולבורגה פרטל בפברואר 1748.
אופן הקומפוזיציות שלו, בהיותו מקורי מאוד, מכסה את יסודות המוזיקה העממית ומהווה דוגמה חיה לסגנון הגבול כביכול בצומת הבארוק והקלאסיקה המוקדמת. כחבר באגודת לייפציג למדעי המוזיקה, ליאופולד מוצרט התכתב עם מוסיקולוגים ידועים כמו כריסטיאן פורכטגוט גלרט ופרידריך וילהלם מרפורג. מרפורג היה זה שכתב על בית הספר: "הצורך בעבודה מסוג זה התעורר מזמן, אך אפילו לא יכולנו לקוות למצוא אותו: וירטואוז מחונן ויסודי, מורה סביר ושיטתי, מוזיקאי משכיל; תכונות, שכל אחת מהן כבר הופכת את בעליה לאדם ראוי, נאספים כאן."
ההצלחה של בית הספר הייתה עצומה. הוא עמד בשתי מהדורות לכל החיים - ב- 1756 וב- 1769, השלישית ב- 1787, והבאה בשנת 1800. הספר תורגם להולנדית וצרפתית ב- 1766 וב- 1770 וב- 1804 לרוסית. כישרונם המוזיקלי של וולפגנג אמדאוס ומריה אנה, שהתפרסמה כננרל, התגלה כבר בשנת 1759. מאותו הרגע ליאופולד זכה לתהילה כאב לילדים מחוננים, אשר חרוץ ביותר להשקיע את מרצו בחינוך המוסיקלי שלהם ולדאוג לקריירה שלהם. כן, עידן הנאורות כבר שלט באירופה, אבל אחותו של וולפגנג הבינה את התפקיד של פילגש, אם ואישה.
עם כל שנה שבה גדל בנו, תשומת ליבו של ליאופולד מוצרט להרכבים שלו ולקריירה של מוזיקאי חצר פחתה במהירות. משנת 1763 ועד מותו הוא נשאר סגן מנצח, מעולם לא הפך למנצח הראשון או הראשי של בית המשפט. על מנת ללוות את הילדים לטיולים, שבהם, אגב, הוכיח שהוא מורה ומארגן מצוין ובלתי נלאה, היה עליו, למרות מורת רוחם של הממונים עליו ושל הארכיבישוף באופן אישי, להיעדר לתקופות ארוכות יותר ויותר. בגלל היעדרות בלתי מורשית בשנת 1777, הוא אף פוטר משירות, שם עם זאת הוחזר במהרה.
בעוד וולפגנג אמדאוס משנת 1777 ביקר בביתו רק בביקורים קצרים, ובשנת 1781 עבר לבסוף לווינה, אביו המשיך לשרת וללמד בזלצבורג. בתו, ננרל, נישאה בגילה ועברה לסנט גילגן. ליאופולד מוצרט נסע רבות בשנותיו האחרונות, בעיקר לבוואריה, הפך לחבר בלשכת הבונים החופשיים והתפעל ללא לאות מההצלחה של בנו האהוב, אותו פגש לאחרונה ב -1785 בווינה.
ב- 28 במאי 1787, לאחר שלושה חודשי מחלה, נפטר בזרועות בתו ונקבר בבית העלמין של סנט סבסטיאן. לאחר מותו הוכרז רכושו במכירה פומבית.
תרומות יסוד לתולדות המוסיקה
קשה מאוד לתאר את כל היבטי האישיות של ליאופולד מוצרט בכמה מילים. אחרי הכל, הוא היה גם קתולי קנאי, וגם חבר של פרוטסטנטים ויהודים, וגם אזהרה לבנו מפני שהות ממושכת במדינות לותרניות או קלוויניסטיות, וגם יריב של צבועים וקדושים, שלדעתו לא היו ראויים. מכבודם. הוא היה אלוף ההיגיינה, מעריץ תקשורת, קלפים ושחמט. בשנים האחרונות, כואב בכנות על אשתו המנוחה, היה בקשר להתכתבויות עם הברונית אליזבת פון וולדשטטן. הוא היה מוזיקאי מחונן ומורה מצטיין. "בית הספר היסודי לנגינה בכינור" שלו הוא ללא ספק יצירה חיונית, שבזכותה לאופולד מוצרט נשאר בתולדות המוסיקה במשך מאות שנים.
