מאז ימי קדם, המקום בו מתחילות הרגליים מעניין מאוד כמרים, פילוסופים, פסלים ואמנים. ישבן בולט אלסטי לא רק עוזר לאדם ללכת על שתי גפיים ואף להמשיך בלידה, ומרגש את העגלגלות של נציגי המינים האחרים. עמים רבים אף למדו לנחש ולקבוע את הדמות לפי צורת הכמרים.
אם לשפוט לפי המקורות הכתובים שהשאירו אבותינו, הסינים היו הפעילים ביותר בתצפית על הישבן. על פי סימני העם הזה, אפילו לשומות על האפיפיור יש משמעות משלהן. הכתמים החומים בין הישבן הבטיחו לסינים הקדומים תוחלת חיים ארוכה וצמיחה אמינה בקריירה.
אם הבחינו בשומות באמצע הנקודה החמישית, הדבר הבטיח לאדם ניסויים רבים בחיים ומחלות קשות. ובעל הסימנים בחלקם העליון של הכהנים נחשב לאדם בעל רצון בלתי מכופף ואופי מוצק. מוזר שהישבן השמאלי נחשב לכרוניקה של העבר, והימין - הבטחת העתיד. ואם הצד השמאלי של החלק האחורי התבלט חזק יותר, זה נחשב לסימן טוב: זה אומר שהמצוקה העיקרית בחיים הסתיימה. אבל עם עכוז ימני גדול הייתי צריך להתכונן לצרות בשנים הקרובות.
הערבים הקדישו תשומת לב רבה לקו השיער מהמותניים ועד לפיצול בגוף. אחידותו נחשבה לסימן של אדם חביב, אך חולני. הטלאים הקירחים באזור בו נסגרו חצי הקפיצים סיפרו לערבים הקדומים על אופיו הערמומי של בעליהם, יחד עם פחד. רופאים לשפע השיער מעל לעצה הקודש הזהירו כי ילדים שנולדו לחולה עלולים להיות עם מום. סימן לכישרון היה השילוב בין שיער שחור לשיער אדמדם בישבן. אבל אם הצבעים היו ממוקמים להפך, זה נחשב לסימן של שיבוש.
בעולם העתיק הוקדשה הקפלים מתחת לישבן. משמעותם של הסימטריה שלהם הייתה צייתנית ואפילו שווה, וחוסר סימטריה פירושה חמדנות ואנוכיות. היוונים והרומאים הקדומים יכלו גם לבחור כמרים לפי הופעתם. צורת הכיכר בחלק התחתון הבטיחה כי האישה תהיה שומרת נאמן על האח ואם טובה, אך היא כבר לא נתפסה כפילגש. והאוזניים על הירכיים, כל כך לא אהובות היום, באותם הימים דיברו על אמינותו של אדם.
